הקדוש-ברוך-הוא כועס על עם ישראל ומעניש אותו באמצעות נטיעת מחשבה במוחו של דוד המלך.
{א} וַיֹּסֶף, אַף-יְהוָה, לַחֲרוֹת, בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת אֶת-דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר, לֵךְ מְנֵה אֶת-יִשְׂרָאֵל וְאֶת-יְהוּדָה.
מניית בני ישראל נחשבת חטא. משה נצטווה למנות את בני ישראל באמצעות תרומת מחצית השקל בלבד.
ספר שמות, פרק ל':
{יב} כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.
{יג} זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה.
{טז} וְלָקַחְתָּ אֶת-כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתַתָּ אֹתוֹ, עַל-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהוָה, לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם.
בכל זאת הדבר נשכח מליבו של דוד והוא מטיל על יואב את מלאכת המניה.
{ג} וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ, וְיוֹסֵף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים, וְעֵינֵי אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ, רֹאוֹת; וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה.
{ד} וַיֶּחֱזַק דְּבַר-הַמֶּלֶךְ אֶל-יוֹאָב, וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל; וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, לִפְקֹד אֶת-הָעָם, אֶת-יִשְׂרָאֵל.
יואב מנסה להניא את המלך, אך דוד לא מוותר.
{ט} וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת-מִסְפַּר מִפְקַד-הָעָם, אֶל-הַמֶּלֶךְ; וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ-חַיִל, שֹׁלֵף חֶרֶב, וְאִישׁ יְהוּדָה, חֲמֵשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ.
{י} וַיַּךְ לֵב-דָּוִד אֹתוֹ, אַחֲרֵי-כֵן סָפַר אֶת-הָעָם; {פ} וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוָה, חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְעַתָּה יְהוָה הַעֲבֶר-נָא אֶת-עֲוֺן עַבְדְּךָ, כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד.
עם סיום המפקד נתקף דוד בייסורי מצפון. גד החוזה מביא בפניו את דבר השם.
{יג} וַיָּבֹא-גָד אֶל-דָּוִד, וַיַּגֶּד-לוֹ; וַיֹּאמֶר לוֹ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע-שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ אִם-שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי-צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ, וְאִם-הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ--עַתָּה דַּע וּרְאֵה, מָה-אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר.
{יד} וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-גָּד, צַר-לִי מְאֹד; נִפְּלָה-נָּא בְיַד-יְהוָה כִּי-רַבִּים רַחֲמָו, וּבְיַד-אָדָם אַל-אֶפֹּלָה.
הקדוש-ברוך-הוא מבקש מדוד לבחור באחד משלושה עונשים, שבע שנים של רעב בכל הארץ, שלושה חודשים שבהם יימלט דוד מאויביו או שלושה ימים של מגפת דבר בכל הארץ.
הוא בוחר באפשרות האחרונה, להיות נתון לחסדי הקדוש-ברוך-הוא בלבד.
{טו} וַיִּתֵּן יְהוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵהַבֹּקֶר וְעַד-עֵת מוֹעֵד; וַיָּמָת מִן-הָעָם, מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע, שִׁבְעִים אֶלֶף, אִישׁ.
{טז} וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם, לְשַׁחֲתָהּ, וַיִּנָּחֶם יְהוָה אֶל-הָרָעָה, וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ; וּמַלְאַךְ יְהוָה הָיָה, עִם-גֹּרֶן האורנה (הָאֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי.
{יז} וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוָה בִּרְאֹתוֹ אֶת-הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם, וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן, מֶה עָשׂוּ: תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי, וּבְבֵית אָבִי.
לאחר שמתו עשרות אלפים במגפה נעצר המלאך בירושלים, בגורן ארונה היבוסי.
דוד מבקש מהקדוש-ברוך-הוא להעניש אותו במקום את עם ישראל, שהרי המפקד היה חטאו.
{יח} וַיָּבֹא-גָד אֶל-דָּוִד, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיֹּאמֶר לוֹ, עֲלֵה הָקֵם לַיהוָה מִזְבֵּחַ, בְּגֹרֶן, ארניה (אֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי.
{כא} וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה, מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ אֶל-עַבְדּוֹ; וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת-הַגֹּרֶן, לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה, מֵעַל הָעָם.
גד מבשר לדוד את ציווי הקדוש-ברוך-הוא, לבנות מזבח בגורן ארונה היבוסי, בו עתיד להיבנות בית המקדש.
ארונה מציע לדוד בקר ועצים כאוות נפשו, אך דוד מתעקש לשלם בעבור הכל.
{כד} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אֲרַוְנָה, לֹא כִּי-קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי, עֹלוֹת חִנָּם; וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים.
{כה} וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים; וַיֵּעָתֵר יְהוָה לָאָרֶץ, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל.
בזכות המזבח והעולות הקדוש-ברוך-הוא נענה לתפילות והמגפה נעצרה.
;){kind=link}