רעב כבד וממושך שורר בארץ. דוד מתייעץ עם הקדוש-ברוך-הוא, ככל הנראה באמצעות האורים והתומים, ומגלה שהסיבה היא חטאו של שאול כלפי הגבעונים.
{א} וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה, וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד, אֶת-פְּנֵי יְהוָה; {ס} וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שָׁאוּל וְאֶל-בֵּית הַדָּמִים, עַל אֲשֶׁר-הֵמִית, אֶת-הַגִּבְעֹנִים.
על פי המדרש מדובר במאורע המתואר בשמואל א' פרק כ"ב. בעת שהורה שאול על השמדת נוב עיר כהנים, משום שחשד שהם סייעו לדוד המלך, הוא פגע גם בגבעונים ששרתו בנוב (שני חוטבי עצים, שני שואבי מים, שמש, חזן וסופר).
בספר יהושע פרק ט' אנו פוגשים לראשונה בגבעונים. הם מתחזים לתושבי ארץ רחוקה על מנת שיהושע יכרות עימם ברית. הם מצליחים להטעות את יהושע, וכשהוא מגלה זאת, הוא מטיל עליהם עבודות שירות הכרוכות בתחזוקת המקדש.
{ג} וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-הַגִּבְעֹנִים, מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם; וּבַמָּה אֲכַפֵּר, וּבָרְכוּ אֶת-נַחֲלַת יְהוָה.
דוד מנסה להבין באיזה אופן ניתן לכפר על חטאו של שאול ונענה בתשובה אכזרית במיוחד.
{ו} ינתן- (יֻתַּן-) לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים, מִבָּנָיו, וְהוֹקַעֲנוּם לַיהוָה, בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר יְהוָה; {פ} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, אֲנִי אֶתֵּן.
למעט מפיבושת בן יהונתן, עליו הוא חס מתוקף הברית שכרת עם אביו, מסגיר דוד את צאצאי בית שאול הנותרים לגבעונים.
{ח} וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת-שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת-אַיָּה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל, אֶת-אַרְמֹנִי, וְאֶת-מְפִבֹשֶׁת; וְאֶת-חֲמֵשֶׁת, בְּנֵי מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן-בַּרְזִלַּי, הַמְּחֹלָתִי.
{ט} וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים, וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי יְהוָה, וַיִּפְּלוּ שבעתים (שְׁבַעְתָּם), יָחַד; והם (וְהֵמָּה) הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר, בָּרִאשֹׁנִים, תחלת (בִּתְחִלַּת), קְצִיר שְׂעֹרִים.
רצפה בת איה, פילגשו של שאול, שומרת בקנאות על הגופות מפני ביזיון.
{י} וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת-אַיָּה אֶת-הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל-הַצּוּר, מִתְּחִלַּת קָצִיר, עַד נִתַּךְ-מַיִם עֲלֵיהֶם, מִן-הַשָּׁמָיִם; וְלֹא-נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם, יוֹמָם, וְאֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה, לָיְלָה. יא וַיֻּגַּד, לְדָוִד, אֵת אֲשֶׁר-עָשְׂתָה רִצְפָּה בַת-אַיָּה, פִּלֶגֶשׁ שָׁאוּל.
המעשה של רצפה בת איה מעורר בדוד השראה לאסוף את עצמות שאול ויהונתן (שהובאו לקבורה באקט באקט של גבורה מצד אנשי יבש גלעד), ולקבור אותן יחד עם עצמות המוקעים.
{יב} וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיִּקַּח אֶת-עַצְמוֹת שָׁאוּל וְאֶת-עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ, מֵאֵת, בַּעֲלֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד--אֲשֶׁר גָּנְבוּ אֹתָם מֵרְחֹב בֵּית-שַׁן, אֲשֶׁר תלום (תְּלָאוּם) שם הפלשתים (שָׁמָּה פְּלִשְׁתִּים), בְּיוֹם הַכּוֹת פְּלִשְׁתִּים אֶת-שָׁאוּל, בַּגִּלְבֹּעַ.
{יג} וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת-עַצְמוֹת שָׁאוּל, וְאֶת-עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ; וַיַּאַסְפוּ, אֶת-עַצְמוֹת הַמּוּקָעִים.
{יד} וַיִּקְבְּרוּ אֶת-עַצְמוֹת-שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן-בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן בְּצֵלָע, בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו, וַיַּעֲשׂוּ, כֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה הַמֶּלֶךְ; וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ, אַחֲרֵי-כֵן.
בהמשך הפרק מובאים סיפורי גבורה נוספים של דוד ואנשיו.
{יז} וַיַּעֲזָר-לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוּיָה, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ; אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי-דָוִד לוֹ לֵאמֹר, לֹא-תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה, וְלֹא תְכַבֶּה, אֶת-נֵר יִשְׂרָאֵל.
{יח} וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַתְּהִי-עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב, עִם-פְּלִשְׁתִּים; אָז הִכָּה, סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי, אֶת-סַף, אֲשֶׁר בִּילִדֵי הָרָפָה.
;){kind=link}