לקראת יציאת מצרים היו עסוקים בני ישראל בביזה, על פי הנחיה ישירה מהקדוש-ברוך-הוא.
ספר שמות, פרק ג':
{כב} וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת-מִצְרָיִם.
ההוראה היתה לנצל את מצרים, לרוקן אותה מרכוש, להשאיר אותה ריקה כמצולות הים.
בשעה שבני ישראל בזזו את המצרים, משה רבנו התעסק במצווה, בקיום הציווי של יוסף הצדיק.
ספר שמות, פרק י"ג:
{יט} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ: כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.
כיצד ידע משה היכן נמצא ארונו של יוסף?
לפי אחד המדרשים שרח בת אשר (בן יעקב אבינו) שהאריכה ימים ידעה לומר לו. המצרים הכינו ליוסף ארון מתכת ושיקעו אותו בנילוס משני טעמים. הראשון כדי שיתברכו מימי הנילוס בזכותו של אותו הצדיק. השני על מנת להסתיר אותו ולוודא שבני ישראל לא יצאו לעולם מארץ מצרים, משום שהם התחייבו ליוסף להעלות את עצמותיו לארץ הקודש.
משה עמד על שפת הנילוס וקרא ליוסף. הוא צעק לו שהגיעה שעת הגאולה כפי שהבטיח הקדוש-ברוך-הוא ושהוא מעונין לקיים את ההבטחה להעלות את עצמותיו. כולם ממתינים רק לו. אם הוא אינו מצטרף, הרי הם נקיים משבועתו. מיד החל ארונו של יוסף לצוף על פני המים.
לפי מדרש נוסף נקבר יוסף בקברות מלכים. משה עמד וקרא לו, בישר לו שהגיעה שעת הגאולה, וכך ארונו של יוסף החל להזדעזע ומשה נטלו עימו.
על פי מדרש אחר יוכבד אימו של משה הראתה לו היכן נטמן יוסף בקברות המלכים. ריחו של גן עדן שעלה מן העצמות סימן לו שמדובר בעצמותיו של יוסף הצדיק.
;){kind=link}