בפרשת וארא מפורטות שבע מכות מצרים הראשונות.
הקדוש-ברוך-הוא מצווה את משה ואהרון לפנות לפרעה בדרישה לשלח את בני ישראל. מי שיקרא בעיון את הפסוקים יגלה שיש כאן ספוילר של ממש לסוף הסיפור.
ספר שמות, פרק ז':
{ב} אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.
{ג} וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
{ד} וְלֹא-יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בִּשְׁפָטִים, גְּדֹלִים.
הקדוש-ברוך-הוא מבטיח למשה ואהרון שפרעה לא ישמע להם, שהוא יקשה את לב פרעה באופן שרק לאחר אותות ומופתים רבים בני ישראל יצאו ממצרים. כך מתחיל פרק המכות בעלילה.
את שלוש המכות הראשונות מחולל דווקא אהרון.
ספר שמות, פרק ז':
{יט} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם עַל-נַהֲרֹתָם עַל-יְאֹרֵיהֶם וְעַל-אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל-מִקְוֵה מֵימֵיהֶם--וְיִהְיוּ-דָם; וְהָיָה דָם בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים.
{כ} וַיַּעֲשׂוּ-כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה, וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו; וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר, לְדָם.
הקדוש-ברוך-הוא מצווה על אהרון לנטות את היד האוחזת במטה על המים ובכך ניתן האות למכת הדם.
ספר שמות, פרק ח':
{א} וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן נְטֵה אֶת-יָדְךָ בְּמַטֶּךָ, עַל-הַנְּהָרֹת עַל-הַיְאֹרִים וְעַל-הָאֲגַמִּים; וְהַעַל אֶת-הַצְפַרְדְּעִים, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
{ב} וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ, עַל מֵימֵי מִצְרָיִם; וַתַּעַל, הַצְּפַרְדֵּעַ, וַתְּכַס, אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
גם במכה השנייה מקבל משה את אותה ההנחיה ואהרון הוא זה שמביא את הצפרדעים על מצרים.
ספר שמות, פרק ח':
{יב} וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן, נְטֵה אֶת-מַטְּךָ וְהַךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ; וְהָיָה לְכִנִּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
{יג} וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה: כָּל-עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
גם כשנדרש להביא את מכת הכינים אהרון הוא זה שמכה את עפר הארץ.
מדוע אהרון הוא שמכה את המים ואת העפר?
ספר שמות, פרק ב':
{ג} וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.
משה רבנו נולד בשעת גזירת פרעה להשליך את התינוקות הזכרים העבריים ליאור. אימו הניחה אותו בתיבה ביאור, משם נמשה כזכור על ידי בת פרעה. עד לאותו הרגע שמר היאור על התיבה בה הונח משה ולא הציף אותה.
ספר שמות, פרק ב':
{יא} וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.
{יב} וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל.
בעת שיצא משה לסייר במצרים הוא פגש באיש מצרי מכה את אחד מאחיו העבריים. משה הרג את המצרי וטמן את גופתו בחול. העפר הסתיר את דבר הריגת המצרי ובכך הגן על משה רבנו.
הן היאור והן העפר סייעו למשה רבנו, ומכאן שכאשר הם לקו בשלוש המכות הראשונות, לא היה מן הראוי שמשה יכה אותם. לפיכך לקו דווקא ע"י אהרון.
הפרט הלכאורה שולי הזה מדגים לנו כמה חשוב שלא לגמול רעה למי שגמל לנו טובה.
בהמשך הפרשה מובאות מכות הערוב, הדבר, השחין והברד. שיא השיאים ממתין לנו בשבוע הבא.
;){kind=link}