מנשה הכעיס את הקדוש-ברוך-הוא וחטא יותר מכל מלכי יהודה. בעוד שאביו הצדיק טיהר את הארץ מתועבות העבודה הזרה, מנשה השיב את כל המנהגים האסורים ושכלל אותם. בעל, אשרה, צבא השמיים, המולך, מכולם טעם מנשה ווידא שגם העם יטעה אחריו. הוא אפילו רצח את סבו, הידוע לנו כנביא ישעיהו בן אמוץ. כל זאת בכוונה תחילה להכעיס את הקדוש-ברוך-הוא. שיא השיאים היה בהכנסת עבודה זרה לבית המקדש.
ספר מלכים ב', פרק כ"א:
{ב} וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--כְּתוֹעֲבֹת, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
{ג} וַיָּשָׁב, וַיִּבֶן אֶת-הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר אִבַּד, חִזְקִיָּהוּ אָבִיו; וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל, וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם, וַיַּעֲבֹד אֹתָם.
{ד} וּבָנָה מִזְבְּחֹת, בְּבֵית יְהוָה, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת-שְׁמִי.
{ה} וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת, לְכָל-צְבָא הַשָּׁמָיִם, בִּשְׁתֵּי, חַצְרוֹת בֵּית-יְהוָה.
{ו} וְהֶעֱבִיר אֶת-בְּנוֹ, בָּאֵשׁ, וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ, וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים: הִרְבָּה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה--לְהַכְעִיס.
{ז} וַיָּשֶׂם, אֶת-פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה--בַּבַּיִת, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל-דָּוִד וְאֶל-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אָשִׂים אֶת-שְׁמִי לְעוֹלָם.
גם ספר דברי הימים מציג תמונה דומה של חטאות מנשה. אלא שהוא מביא גם את סיפור התשובה שעשה.
ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג:
{י} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מְנַשֶּׁה וְאֶל-עַמּוֹ, וְלֹא הִקְשִׁיבוּ.
{יא} וַיָּבֵא יְהוָה עֲלֵיהֶם, אֶת-שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-מְנַשֶּׁה, בַּחֹחִים; וַיַּאַסְרֻהוּ, בַּנְחֻשְׁתַּיִם, וַיּוֹלִיכֻהוּ, בָּבֶלָה.
הקדוש-ברוך-הוא שולח את נביאיו ומתרה בו, אך מנשה והעם החוטא בעקבותיו אינם מקשיבים לתוכחות. כעונש נשלח אליו צבא אשור, שלוכד אותו בשלשלאות ברזל ומביא אותו למאסר בבבל. שם החליטו לענות אותו בדרך מקורית במיוחד. מנשה מוכנס לדוד נחושת המתחמם באש.
מסכת סנהדרין:
דוד של נחושת עשו לו ונתנו אותו בתוכו והיו מסיקין תחתיו, כיוון שראה שצרתו צרה, לא הניח עבודה זרה בעולם שלא הזכירוה. כיוון שלא הועיל לו כלום, אמר: "זכור אני שהיה אבי מקריא אותי: 'בצר לך ומצאוך... לא ירפך ולא ישחיתך' (דברים ד, ל) הרי אני קורא אותו אם עונה – מוטב, ואם לאו – הרי כל הפנים שווין."
מנשה ניסה לקרוא לעזרת כל עבודה זרה אפשרית. ככל שהטמפרטורה עלתה ומנשה הבין שהוא עומד לסיים את חייו במצב מבושל, כך מחשבתו התבהרה. הוא התפלל לקדוש-ברוך-הוא וביקש ממנו להוכיח שבניגוד לשאר האלילים, הוא אכן אמיתי ונענה בעת צרה.
מלאכי השרת ניסו להפציר בקדוש-ברוך-הוא שלא לקבל את תפילתו של מנשה עקב חטאיו הרבים והקשים. הם פנו אל הקדוש-ברוך-הוא ושאלו:
"אדם שהעמיד צלם בהיכל, אתה מקבלו בתשובה?"
ענה להם הקדוש-ברוך-הוא: "אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל דלת לפני כל בעלי תשובה"
ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג:
{יב} וּכְהָצֵר לוֹ--חִלָּה, אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו; וַיִּכָּנַע מְאֹד, מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו.
{יג} וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו, וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ, וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם, לְמַלְכוּתוֹ; וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים.
הקדוש-ברוך-הוא קיבל את תפילתו והשיב רוח חזקה שהביאה אותו ישירות לכס מלכותו בירושלים.
באותה השעה אמר מנשה: "יש דין ויש דיין". מעתה ואילך לא חטא עוד.
ספר נחום, פרק ב':
{א} הִנֵּ֨ה עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֤י מְבַשֵּׂר֙ מַשְׁמִ֣יעַ שָׁל֔וֹם חָגִּ֧י יְהוּדָ֛ה חַגַּ֖יִךְ שַׁלְּמִ֣י נְדָרָ֑יִךְ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֥יף ע֛וֹד (לעבור־)לַֽעֲבָר־בָּ֥ךְ בְּלִיַּ֖עַל כֻּלֹּ֥ה נִכְרָֽת׃
פרשנים מייחסים את הפסוק הזה לימים בהם שב מנשה ליהודה, המזבח נבנה מחדש ובני ישראל עבדו את הקדוש-ברוך-הוא באופן הראוי. מנשה נקרא לשלם את הנדרים שנדר בעת שהתפלל מתוך הדוד, כי מלך אשור נפל ולא יוסיף עוד להטריד את יהודה.
אם הקדוש-ברוך-הוא סלח למנשה, על כל החטאות בהן חטא והחטיא את עם ישראל, קל וחומר שיקבל את תשובתנו הכנה.
ספר תהלים, פרק קמ"ה:
{יח} קָרוֹב יְהוָה, לְכָל-קֹרְאָיו-- לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.
מנשה הכעיס את הקדוש-ברוך-הוא וחטא יותר מכל מלכי יהודה. בעוד שאביו הצדיק טיהר את הארץ מתועבות העבודה הזרה, מנשה השיב את כל המנהגים האסורים ושכלל אותם. בעל, אשרה, צבא השמיים, המולך, מכולם טעם מנשה ווידא שגם העם יטעה אחריו. הוא אפילו רצח את סבו, הידוע לנו כנביא ישעיהו בן אמוץ. כל זאת בכוונה תחילה להכעיס את הקדוש-ברוך-הוא. שיא השיאים היה בהכנסת עבודה זרה לבית המקדש.
ספר מלכים ב', פרק כ"א:
{ב} וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--כְּתוֹעֲבֹת, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
{ג} וַיָּשָׁב, וַיִּבֶן אֶת-הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר אִבַּד, חִזְקִיָּהוּ אָבִיו; וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל, וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם, וַיַּעֲבֹד אֹתָם.
{ד} וּבָנָה מִזְבְּחֹת, בְּבֵית יְהוָה, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת-שְׁמִי.
{ה} וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת, לְכָל-צְבָא הַשָּׁמָיִם, בִּשְׁתֵּי, חַצְרוֹת בֵּית-יְהוָה.
{ו} וְהֶעֱבִיר אֶת-בְּנוֹ, בָּאֵשׁ, וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ, וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים: הִרְבָּה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה--לְהַכְעִיס.
{ז} וַיָּשֶׂם, אֶת-פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה--בַּבַּיִת, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל-דָּוִד וְאֶל-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אָשִׂים אֶת-שְׁמִי לְעוֹלָם.
גם ספר דברי הימים מציג תמונה דומה של חטאות מנשה. אלא שהוא מביא גם את סיפור התשובה שעשה.
ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג:
{י} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מְנַשֶּׁה וְאֶל-עַמּוֹ, וְלֹא הִקְשִׁיבוּ.
{יא} וַיָּבֵא יְהוָה עֲלֵיהֶם, אֶת-שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-מְנַשֶּׁה, בַּחֹחִים; וַיַּאַסְרֻהוּ, בַּנְחֻשְׁתַּיִם, וַיּוֹלִיכֻהוּ, בָּבֶלָה.
הקדוש-ברוך-הוא שולח את נביאיו ומתרה בו, אך מנשה והעם החוטא בעקבותיו אינם מקשיבים לתוכחות. כעונש נשלח אליו צבא אשור, שלוכד אותו בשלשלאות ברזל ומביא אותו למאסר בבבל. שם החליטו לענות אותו בדרך מקורית במיוחד. מנשה מוכנס לדוד נחושת המתחמם באש.
מסכת סנהדרין:
דוד של נחושת עשו לו ונתנו אותו בתוכו והיו מסיקין תחתיו, כיוון שראה שצרתו צרה, לא הניח עבודה זרה בעולם שלא הזכירוה. כיוון שלא הועיל לו כלום, אמר: "זכור אני שהיה אבי מקריא אותי: 'בצר לך ומצאוך... לא ירפך ולא ישחיתך' (דברים ד, ל) הרי אני קורא אותו אם עונה – מוטב, ואם לאו – הרי כל הפנים שווין."
מנשה ניסה לקרוא לעזרת כל עבודה זרה אפשרית. ככל שהטמפרטורה עלתה ומנשה הבין שהוא עומד לסיים את חייו במצב מבושל, כך מחשבתו התבהרה. הוא התפלל לקדוש-ברוך-הוא וביקש ממנו להוכיח שבניגוד לשאר האלילים, הוא אכן אמיתי ונענה בעת צרה.
מלאכי השרת ניסו להפציר בקדוש-ברוך-הוא שלא לקבל את תפילתו של מנשה עקב חטאיו הרבים והקשים. הם פנו אל הקדוש-ברוך-הוא ושאלו:
"אדם שהעמיד צלם בהיכל, אתה מקבלו בתשובה?"
ענה להם הקדוש-ברוך-הוא: "אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל דלת לפני כל בעלי תשובה"
ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג:
{יב} וּכְהָצֵר לוֹ--חִלָּה, אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו; וַיִּכָּנַע מְאֹד, מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו.
{יג} וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו, וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ, וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם, לְמַלְכוּתוֹ; וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים.
הקדוש-ברוך-הוא קיבל את תפילתו והשיב רוח חזקה שהביאה אותו ישירות לכס מלכותו בירושלים.
באותה השעה אמר מנשה: "יש דין ויש דיין". מעתה ואילך לא חטא עוד.
ספר נחום, פרק ב':
{א} הִנֵּ֨ה עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֤י מְבַשֵּׂר֙ מַשְׁמִ֣יעַ שָׁל֔וֹם חָגִּ֧י יְהוּדָ֛ה חַגַּ֖יִךְ שַׁלְּמִ֣י נְדָרָ֑יִךְ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֥יף ע֛וֹד (לעבור־)לַֽעֲבָר־בָּ֥ךְ בְּלִיַּ֖עַל כֻּלֹּ֥ה נִכְרָֽת׃
פרשנים מייחסים את הפסוק הזה לימים בהם שב מנשה ליהודה, המזבח נבנה מחדש ובני ישראל עבדו את הקדוש-ברוך-הוא באופן הראוי. מנשה נקרא לשלם את הנדרים שנדר בעת שהתפלל מתוך הדוד, כי מלך אשור נפל ולא יוסיף עוד להטריד את יהודה.
אם הקדוש-ברוך-הוא סלח למנשה, על כל החטאות בהן חטא והחטיא את עם ישראל, קל וחומר שיקבל את תשובתנו הכנה.
ספר תהלים, פרק קמ"ה:
{יח} קָרוֹב יְהוָה, לְכָל-קֹרְאָיו-- לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.