פרשת ויקהל מתחילה כרונולוגית למחרת יום הכיפורים.
ספר שמות, פרק ל"ה:
{א} וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.
לאחר מתן תורה עלה משה לארבעים ימים ולילות בהר סיני שהסתיימו כפי שראינו בשבוע שעבר בחטא העגל.
לאחריהם שהה משה בהר עוד שמונים ימים ולילות. ארבעים ימים ולילות ראשונים עד שהתרצה הקדוש-ברוך-הוא ומחל לעמו, וארבעים ימים ולילות נוספים שהסתיימו ביום הכיפורים, כשירד משה מהר סיני ובידיו לוחות הברית השניים.
למחרת יום הכיפורים אסף משה את העם והתחיל לצוותם לגבי עשיית המשכן.
ספר שמות, פרק ל"ה:
{ה} קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.
{ו} וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים.
{ז} וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים.
{ח} וְשֶׁמֶן, לַמָּאוֹר; וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.
{ט} וְאַבְנֵי-שֹׁהַם--וְאַבְנֵי, מִלֻּאִים: לָאֵפוֹד, וְלַחֹשֶׁן.
{י} וְכָל-חֲכַם-לֵב, בָּכֶם, יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.
הציווי מורכב משתי משימות התנדבות מרכזיות. ראשית מתבקשים בני ישראל לתרום מרכושם הפרטי מגוון של חומרים. מי שזוכר את פרשות תרומה ותצווה ודאי מזהה שבחומרים אלה אכן נעשה שימוש בבניית המשכן ובהכנת כלי השרת וכלל האביזרים המשמשים בו (מי שלא זוכר, מוזמן להיזכר בפרשת ויקהל).
מעבר לתרומת הרכוש, בני ישראל מוזמנים לתרום גם מכישוריהם ומזמנם החופשי בהשתתפות במלאכת הבנייה עצמה.
ספר שמות, פרק ל"ה:
{כה} וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן, אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת-הַשֵּׁשׁ.
{כו} וְכָל-הַנָּשִׁים--אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה: טָווּ, אֶת-הָעִזִּים.
על פי המדרש הנשים טוו את הצמר מעל גבי העיזים, על מנת לשמור על ניקיונו ולמנוע ממנו להתלכלך עקב ריבוי הידיים הנוגעות בו.
לתפקיד האדריכל הראשי של המשכן נבחר אדם בעל ייחוס מכובד, הן מבני שבט יהודה והן צאצא של חור שהיה בנה של מרים הנביאה, אחותה של משה רבנו.
ספר שמות, פרק ל"ה:
{ל} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.
{לא} וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.
חכמתו של אדם היא סך כל מה שלמד מאחרים.
תבונה היא אותם הדברים שהבין בעצמו, על סמך מה שלמד ושמע מאחרים.
דעת היא רוח הקודש.
שלוש התכונות האלה הכרחיות להובלת מלאכת המשכן, שפי שניתן להסיק מהימצאותן גם בקרב אדריכל בית המקדש שייסד שלמה המלך.
ספר מלכים א', פרק ז':
{יג} וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיִּקַּח אֶת-חִירָם מִצֹּר.
{יד} בֶּן-אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ-צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת, וַיִּמָּלֵא אֶת-הַחָכְמָה וְאֶת-הַתְּבוּנָה וְאֶת-הַדַּעַת, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת; וַיָּבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיַּעַשׂ אֶת-כָּל-מְלַאכְתּוֹ.
בני ישראל שמחו והתרגשו מאוד לקראת הקמת המשכן, מקום משכנו הארצי של האל, ומיהרו להתייצב לביצוע מלאכת הקודש וכן לתרום ביד רחבה.
ספר שמות, פרק ל"ו :
{ג} וַיִּקְח֞וּ מִלִּפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה אֵ֤ת כָּל־הַתְּרוּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לִמְלֶ֛אכֶת עֲבֹדַ֥ת הַקֹּ֖דֶשׁ לַעֲשֹׂ֣ת אֹתָ֑הּ וְ֠הֵם הֵבִ֨יאוּ אֵלָ֥יו ע֛וֹד נְדָבָ֖ה בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּֽקֶר׃
{ד} וַיָּבֹאוּ, כָּל-הַחֲכָמִים, הָעֹשִׂים, אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ--אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים.
{ה} וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ.
{ו} וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא.
{ז} וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה--לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר.
כמה ביד רחבה? משה נאלץ להעביר הנחיה ברחבי המחנה לחדול מלהביא חומרים נוספים.
בני ישראל נידבו כל כך הרבה מרכושם שלאחר השלמת מלאכת הקמת המשכן נותרו שאריות מכל אחד ממיני החומרים שנתבקשו.
פרשת ויקהל מתחילה כרונולוגית למחרת יום הכיפורים.
ספר שמות, פרק ל"ה:
{א} וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.
לאחר מתן תורה עלה משה לארבעים ימים ולילות בהר סיני שהסתיימו כפי שראינו בשבוע שעבר בחטא העגל.
לאחריהם שהה משה בהר עוד שמונים ימים ולילות. ארבעים ימים ולילות ראשונים עד שהתרצה הקדוש-ברוך-הוא ומחל לעמו, וארבעים ימים ולילות נוספים שהסתיימו ביום הכיפורים, כשירד משה מהר סיני ובידיו לוחות הברית השניים.
למחרת יום הכיפורים אסף משה את העם והתחיל לצוותם לגבי עשיית המשכן.
ספר שמות, פרק ל"ה:
{ה} קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.
{ו} וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים.
{ז} וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים.
{ח} וְשֶׁמֶן, לַמָּאוֹר; וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.
{ט} וְאַבְנֵי-שֹׁהַם--וְאַבְנֵי, מִלֻּאִים: לָאֵפוֹד, וְלַחֹשֶׁן.
{י} וְכָל-חֲכַם-לֵב, בָּכֶם, יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.
הציווי מורכב משתי משימות התנדבות מרכזיות. ראשית מתבקשים בני ישראל לתרום מרכושם הפרטי מגוון של חומרים. מי שזוכר את פרשות תרומה ותצווה ודאי מזהה שבחומרים אלה אכן נעשה שימוש בבניית המשכן ובהכנת כלי השרת וכלל האביזרים המשמשים בו (מי שלא זוכר, מוזמן להיזכר בפרשת ויקהל).
מעבר לתרומת הרכוש, בני ישראל מוזמנים לתרום גם מכישוריהם ומזמנם החופשי בהשתתפות במלאכת הבנייה עצמה.
ספר שמות, פרק ל"ה:
{כה} וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן, אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת-הַשֵּׁשׁ.
{כו} וְכָל-הַנָּשִׁים--אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה: טָווּ, אֶת-הָעִזִּים.
על פי המדרש הנשים טוו את הצמר מעל גבי העיזים, על מנת לשמור על ניקיונו ולמנוע ממנו להתלכלך עקב ריבוי הידיים הנוגעות בו.
לתפקיד האדריכל הראשי של המשכן נבחר אדם בעל ייחוס מכובד, הן מבני שבט יהודה והן צאצא של חור שהיה בנה של מרים הנביאה, אחותה של משה רבנו.
ספר שמות, פרק ל"ה:
{ל} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.
{לא} וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.
חכמתו של אדם היא סך כל מה שלמד מאחרים.
תבונה היא אותם הדברים שהבין בעצמו, על סמך מה שלמד ושמע מאחרים.
דעת היא רוח הקודש.
שלוש התכונות האלה הכרחיות להובלת מלאכת המשכן, שפי שניתן להסיק מהימצאותן גם בקרב אדריכל בית המקדש שייסד שלמה המלך.
ספר מלכים א', פרק ז':
{יג} וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיִּקַּח אֶת-חִירָם מִצֹּר.
{יד} בֶּן-אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ-צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת, וַיִּמָּלֵא אֶת-הַחָכְמָה וְאֶת-הַתְּבוּנָה וְאֶת-הַדַּעַת, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת; וַיָּבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיַּעַשׂ אֶת-כָּל-מְלַאכְתּוֹ.
בני ישראל שמחו והתרגשו מאוד לקראת הקמת המשכן, מקום משכנו הארצי של האל, ומיהרו להתייצב לביצוע מלאכת הקודש וכן לתרום ביד רחבה.
ספר שמות, פרק ל"ו :
{ג} וַיִּקְח֞וּ מִלִּפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה אֵ֤ת כָּל־הַתְּרוּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לִמְלֶ֛אכֶת עֲבֹדַ֥ת הַקֹּ֖דֶשׁ לַעֲשֹׂ֣ת אֹתָ֑הּ וְ֠הֵם הֵבִ֨יאוּ אֵלָ֥יו ע֛וֹד נְדָבָ֖ה בַּבֹּ֥קֶר בַּבֹּֽקֶר׃
{ד} וַיָּבֹאוּ, כָּל-הַחֲכָמִים, הָעֹשִׂים, אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ--אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים.
{ה} וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ.
{ו} וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא.
{ז} וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה--לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר.
כמה ביד רחבה? משה נאלץ להעביר הנחיה ברחבי המחנה לחדול מלהביא חומרים נוספים.
בני ישראל נידבו כל כך הרבה מרכושם שלאחר השלמת מלאכת הקמת המשכן נותרו שאריות מכל אחד ממיני החומרים שנתבקשו.