פרשת בשלח מתחילה בנקודה בה הסתיימה פרשת השבוע הקודמת, בני ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה. פרעה מבין שבניגוד לסיכום המוקדם שכלל הליכה של שלושה ימים לזבוח לאל וחזרה לעבודת הפרך, בני ישראל אינם מתכננים לשוב ולהשתעבד לו.
ספר שמות, פרד י"ד:
{ה} וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ.
פרעה יוצא לרדוף אחרי העבדים הנמלטים, מבלי לקחת בחשבון את התרגיל הטקטי שהגה הקדוש-ברוך-הוא. בני ישראל חוזרים לאחור, לכיוון מצרים, באופן שגורם לפרעה להאמין שהם תועים בדרך.
ספר שמות, פרק י"ד:
{ב} דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם: לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם.
{ג} וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם, הַמִּדְבָּר.
בעל צפון הוא היחיד שנותר מאלילי מצרים, כל השאר הושחתו במסגרת מכת בכורות.
ספר שמות, פרק י"ב:
{יב} וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה.
פרעה בולע את הפתיון ומשוכנע שכפי שאותו האליל שרד את מכת בכורות בשל חוזקו וגבורתו, כך גם הפעם הוא הצליח לעמוד מול הקדוש-ברוך-הוא שנלחם בעבור ישראל, והוא שיסייע לו במלחמה עם הקדוש-ברוך-הוא. הוא משכנע את עמו להצטרף אליו במרדף אחר העבדים, אך סופם המר ידוע ומוכר.
ספר שמות, פרק י"ד:
{כח} וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם: לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד.
{כט} וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.
{ל} וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם.
הים נבקע עבור בני ישראל והם חצו אותו בבטחה לעברו השני. המצרים לעומת זאת טבעו כולם, באופן שבני ישראל זכו לראות את גופותיהם של המשעבדים האכזריים צפות ועולות מן הים.
התגובה של בני ישראל למחזה זה מכונה "שירת הים".
ספר שמות, פרק ט"ו:
{א} אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
בספר הזוהר מובאים דברי רבי שמעון, על פיהם בשעה שעמדו בני ישראל על שפת הים ואמרו שירה, נגלה הקדוש-ברוך-הוא בפניהם עם צבאו ופמליותיו, על מנת שידעו שמלכם הוא שעשה עבורם את כל הניסים והגבורות. ראתה שפחה על שפת הים מה שלא זכו לראות נביאי ישראל בדורות הבאים. החכמה העליונה אליה נחשפו השרתה בפיהם את רוח הקודש באופן שכולם הגו את בבת אחת את מילות השירה, באותו הקצב, דברי שירתם נשמעו כאילו יצאו כולם מפה אחד. אף העוברים שבמעי אימם אמרו את השירה.
יהי רצון שנזכה בקרוב לחזות בניסיו של הקדוש-ברוך-הוא ובבוא הגאולה השלמה.
פרשת בשלח מתחילה בנקודה בה הסתיימה פרשת השבוע הקודמת, בני ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה. פרעה מבין שבניגוד לסיכום המוקדם שכלל הליכה של שלושה ימים לזבוח לאל וחזרה לעבודת הפרך, בני ישראל אינם מתכננים לשוב ולהשתעבד לו.
ספר שמות, פרד י"ד:
{ה} וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ.
פרעה יוצא לרדוף אחרי העבדים הנמלטים, מבלי לקחת בחשבון את התרגיל הטקטי שהגה הקדוש-ברוך-הוא. בני ישראל חוזרים לאחור, לכיוון מצרים, באופן שגורם לפרעה להאמין שהם תועים בדרך.
ספר שמות, פרק י"ד:
{ב} דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם: לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם.
{ג} וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם, הַמִּדְבָּר.
בעל צפון הוא היחיד שנותר מאלילי מצרים, כל השאר הושחתו במסגרת מכת בכורות.
ספר שמות, פרק י"ב:
{יב} וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה.
פרעה בולע את הפתיון ומשוכנע שכפי שאותו האליל שרד את מכת בכורות בשל חוזקו וגבורתו, כך גם הפעם הוא הצליח לעמוד מול הקדוש-ברוך-הוא שנלחם בעבור ישראל, והוא שיסייע לו במלחמה עם הקדוש-ברוך-הוא. הוא משכנע את עמו להצטרף אליו במרדף אחר העבדים, אך סופם המר ידוע ומוכר.
ספר שמות, פרק י"ד:
{כח} וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם: לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד.
{כט} וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.
{ל} וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם.
הים נבקע עבור בני ישראל והם חצו אותו בבטחה לעברו השני. המצרים לעומת זאת טבעו כולם, באופן שבני ישראל זכו לראות את גופותיהם של המשעבדים האכזריים צפות ועולות מן הים.
התגובה של בני ישראל למחזה זה מכונה "שירת הים".
ספר שמות, פרק ט"ו:
{א} אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
בספר הזוהר מובאים דברי רבי שמעון, על פיהם בשעה שעמדו בני ישראל על שפת הים ואמרו שירה, נגלה הקדוש-ברוך-הוא בפניהם עם צבאו ופמליותיו, על מנת שידעו שמלכם הוא שעשה עבורם את כל הניסים והגבורות. ראתה שפחה על שפת הים מה שלא זכו לראות נביאי ישראל בדורות הבאים. החכמה העליונה אליה נחשפו השרתה בפיהם את רוח הקודש באופן שכולם הגו את בבת אחת את מילות השירה, באותו הקצב, דברי שירתם נשמעו כאילו יצאו כולם מפה אחד. אף העוברים שבמעי אימם אמרו את השירה.
יהי רצון שנזכה בקרוב לחזות בניסיו של הקדוש-ברוך-הוא ובבוא הגאולה השלמה.