פרשת שמות נפתחת בתזכורת לאירועי סוף ספר בראשית.
ספר שמות, פרק א':
{א} וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.
בני יעקב ירדו מצרימה, אז מנו שבעים נפש בלבד.
לאחר מות יוסף ואחיו המצרים ממררים את חייהם של בני ישראל.
ספר שמות, פרק א':
{יא} וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס.
{יג} וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ.
{יד} וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ.
כמאה ושלושים שנים לאחר רדת בני יעקב למצרים נולד מושיעם של בני ישראל, משה בן עמרם ויוכבד משבט לוי, הידוע בכינויו משה רבנו.
ספר שמות, פרק ב':
{ב} וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.
עקב גזירות פרעה, להשליך את הזכרים הנולדים לבני ישראל אל היאור, נאלצת יוכבד להטמין את בנה בגיל שלושה חודשים בתיבה ביאור. בת פרעה מוצאת את התיבה ובאקט של חמלה מאמצת אותו.
ספר בראשית, פרק ב':
{י} וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.
משה רבנו גדל בארמון המלוכה של פרעה. האם פרעה ידע שהוא מגדל תינוק עברי בארמונו? האם התנכל לו?
כשמשה גדל הוא מבין לאיזה עם הוא שייך, וכשהוא יוצא מהארמון הוא אינו אדיש לסבל שעובר על אחיו.
ספר שמות, פרק ב':
{יא} וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.
{יב} וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל.
{יג} וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ.
משה אינו יכול לעמוד מן הצד לנוכח סיטואציה של דיכוי ופגיעה בזולת. הרגישות שלו עולה לו כמעט במוות. ברגע האחרון בורח משה למדין.
ספר שמות, פרק ב':
{יד} וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.
{טו} וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.
גם במדין מתגלה משה כאדם בעל חוש צדק מפותח ודאגה כנה לזולת.
ספר שמות, פרק ב':
{טז} וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן.
{יז} וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם.
הקדוש-ברוך-הוא מזהה במשה רבנו מנהיג, כזה שיכול וראוי להוציא את בניו משעבוד מצרים. מידת הענווה בה ניחן משה רבנו גורמת לו לסרב לקבלת התפקיד.
ספר שמות, פרק ג':
{יא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.
חוש הצדק, הדאגה הכנה לזולת, העוונה, כל אלה מבהירים לנו מהן תכונות האופי הנדרשות עבור מנהיג, והתגלמותן במשה רבנו מחדדת שאין ראוי ממנו.
פרשת שמות נפתחת בתזכורת לאירועי סוף ספר בראשית.
ספר שמות, פרק א':
{א} וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.
בני יעקב ירדו מצרימה, אז מנו שבעים נפש בלבד.
לאחר מות יוסף ואחיו המצרים ממררים את חייהם של בני ישראל.
ספר שמות, פרק א':
{יא} וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס.
{יג} וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ.
{יד} וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ.
כמאה ושלושים שנים לאחר רדת בני יעקב למצרים נולד מושיעם של בני ישראל, משה בן עמרם ויוכבד משבט לוי, הידוע בכינויו משה רבנו.
ספר שמות, פרק ב':
{ב} וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.
עקב גזירות פרעה, להשליך את הזכרים הנולדים לבני ישראל אל היאור, נאלצת יוכבד להטמין את בנה בגיל שלושה חודשים בתיבה ביאור. בת פרעה מוצאת את התיבה ובאקט של חמלה מאמצת אותו.
ספר בראשית, פרק ב':
{י} וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.
משה רבנו גדל בארמון המלוכה של פרעה. האם פרעה ידע שהוא מגדל תינוק עברי בארמונו? האם התנכל לו?
כשמשה גדל הוא מבין לאיזה עם הוא שייך, וכשהוא יוצא מהארמון הוא אינו אדיש לסבל שעובר על אחיו.
ספר שמות, פרק ב':
{יא} וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.
{יב} וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל.
{יג} וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ.
משה אינו יכול לעמוד מן הצד לנוכח סיטואציה של דיכוי ופגיעה בזולת. הרגישות שלו עולה לו כמעט במוות. ברגע האחרון בורח משה למדין.
ספר שמות, פרק ב':
{יד} וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.
{טו} וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.
גם במדין מתגלה משה כאדם בעל חוש צדק מפותח ודאגה כנה לזולת.
ספר שמות, פרק ב':
{טז} וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן.
{יז} וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם.
הקדוש-ברוך-הוא מזהה במשה רבנו מנהיג, כזה שיכול וראוי להוציא את בניו משעבוד מצרים. מידת הענווה בה ניחן משה רבנו גורמת לו לסרב לקבלת התפקיד.
ספר שמות, פרק ג':
{יא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.
חוש הצדק, הדאגה הכנה לזולת, העוונה, כל אלה מבהירים לנו מהן תכונות האופי הנדרשות עבור מנהיג, והתגלמותן במשה רבנו מחדדת שאין ראוי ממנו.