פרשת ויחי

בפרשת ויחי מובאים ימיו האחרונים של יעקב אבינו. שבע עשרה שנים נוספות זוכה יעקב לחיות עם משפחתו המאוחדת.

ספר בראשית, פרק מ"ז:

{כח} וַיְחִ֤י יַֽעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃ 

לפני מותו מברך יעקב את בניו, כל בן זוכה לברכה התואמת הן את אופיו והן את עתידו, אופי צאצאיו וחלקת הארץ אותה הוא עתיד לנחול.

עם מותו של יעקב אבינו מקיים יוסף את ההבטחה לאביו, לקבור אותו בארץ ישראל. יוסף עולה יחד עם אחיו ועם מכובדי מצרים לקבור את אביו במערת המכפלה.

ספר בראשית, פרק נ':

{ז} וַיַּ֥עַל יוֹסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתּ֜וֹ כָּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙ זִקְנֵ֣י בֵית֔וֹ וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃ 

{יג} וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַֽאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַֽחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃

כשחוזרים בניו של יעקב מצרימה נגלית צדיקותו הרבה של יוסף.

ספר בראשית, פרק נ':

{טו} וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ׃

{טז} וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר׃

{יז} כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּֽי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃

{יח} וַיֵּֽלְכוּ֙ גַּם־אֶחָ֔יו וַֽיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּֽוּ לְךָ֖ לַֽעֲבָדִֽים׃ 

אחיו של יוסף חוששים שכעת משמת אביהם יוסף יתנכל להם. הם הניחו שיוסף עוד זוכר בליבו את הרעה שעשו לו בעת שמכרו אותו לישמעאלים, ושמאחר שאביהם אינו בין החיים עוד ואין חשש לצערו, כעת יוכל יוסף לשלם להם כגמולם.

הם שולחים אל יוסף שליח (ע"פ המדרש היו אלה בני בלהה שהיו מקורבים אליו עוד מילדותם) ומוסרים לו שאביו ציווה עליו לפני מותו למחול לפשעיהם. כמובן שלא היו דברים מעולם, יעקב לעולם לא חשד ביוסף, היה ברור לו שהוא לא ישנא את אחיו.

ספר בראשית, פרק נ':

{יט} וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי׃

{כ} וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַֽחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃

{כא} וְעַתָּה֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אָֽנֹכִ֛י אֲכַלְכֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם וַיְנַחֵ֣ם אוֹתָ֔ם וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לִבָּֽם׃

יוסף מיד מרגיע את אחיו. הוא מסביר שאף אילו היה רוצה להרע להם לא יכול היה ללא הסכמתו של הקדוש-ברוך-הוא. בדיוק כפי שהם חשבו להרע לו במכירתו לעבד אך הקדוש-ברוך-הוא הפך זאת לטובה, באופן שהביא להצלת כל בני משפחתו מהרעב שפקד את הארץ.

לקראת סיום הפרשה, ולמעשה סיום ספר בראשית כולו, רגע לפני שיוסף הצדיק נפטר, הוא מוסר לבני ישראל מסר מאוד חשוב.

ספר בראשית, פרק נ':

{כד} וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אֶחָ֔יו אָֽנֹכִ֖י מֵ֑ת וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶֽעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛ע לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃

{כה} וַיַּשְׁבַּ֣ע יוֹסֵ֔ף אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַֽעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה׃

יוסף מביא בפני בני ישראל את בשורת הגאולה ומעביר להם את הנוסח המדויק בו ייעשה שימוש בעת שתגיע הגאולה "פקוד יפקוד". אנו ניתקל בביטוי זה בהמשך, הוא זה שישכנע את זקני ישראל שמשה רבנו אכן נשלח ע"י הקדוש-ברוך-הוא לגאול אותם מעבדות מצרים.

בפרשת ויחי מובאים ימיו האחרונים של יעקב אבינו. שבע עשרה שנים נוספות זוכה יעקב לחיות עם משפחתו המאוחדת.

ספר בראשית, פרק מ"ז:

{כח} וַיְחִ֤י יַֽעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃ 

לפני מותו מברך יעקב את בניו, כל בן זוכה לברכה התואמת הן את אופיו והן את עתידו, אופי צאצאיו וחלקת הארץ אותה הוא עתיד לנחול.

עם מותו של יעקב אבינו מקיים יוסף את ההבטחה לאביו, לקבור אותו בארץ ישראל. יוסף עולה יחד עם אחיו ועם מכובדי מצרים לקבור את אביו במערת המכפלה.

ספר בראשית, פרק נ':

{ז} וַיַּ֥עַל יוֹסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתּ֜וֹ כָּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙ זִקְנֵ֣י בֵית֔וֹ וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃ 

{יג} וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַֽאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַֽחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃

כשחוזרים בניו של יעקב מצרימה נגלית צדיקותו הרבה של יוסף.

ספר בראשית, פרק נ':

{טו} וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ׃

{טז} וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר׃

{יז} כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּֽי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃

{יח} וַיֵּֽלְכוּ֙ גַּם־אֶחָ֔יו וַֽיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּֽוּ לְךָ֖ לַֽעֲבָדִֽים׃ 

אחיו של יוסף חוששים שכעת משמת אביהם יוסף יתנכל להם. הם הניחו שיוסף עוד זוכר בליבו את הרעה שעשו לו בעת שמכרו אותו לישמעאלים, ושמאחר שאביהם אינו בין החיים עוד ואין חשש לצערו, כעת יוכל יוסף לשלם להם כגמולם.

הם שולחים אל יוסף שליח (ע"פ המדרש היו אלה בני בלהה שהיו מקורבים אליו עוד מילדותם) ומוסרים לו שאביו ציווה עליו לפני מותו למחול לפשעיהם. כמובן שלא היו דברים מעולם, יעקב לעולם לא חשד ביוסף, היה ברור לו שהוא לא ישנא את אחיו.

ספר בראשית, פרק נ':

{יט} וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי׃

{כ} וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַֽחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃

{כא} וְעַתָּה֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אָֽנֹכִ֛י אֲכַלְכֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם וַיְנַחֵ֣ם אוֹתָ֔ם וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לִבָּֽם׃

יוסף מיד מרגיע את אחיו. הוא מסביר שאף אילו היה רוצה להרע להם לא יכול היה ללא הסכמתו של הקדוש-ברוך-הוא. בדיוק כפי שהם חשבו להרע לו במכירתו לעבד אך הקדוש-ברוך-הוא הפך זאת לטובה, באופן שהביא להצלת כל בני משפחתו מהרעב שפקד את הארץ.

לקראת סיום הפרשה, ולמעשה סיום ספר בראשית כולו, רגע לפני שיוסף הצדיק נפטר, הוא מוסר לבני ישראל מסר מאוד חשוב.

ספר בראשית, פרק נ':

{כד} וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אֶחָ֔יו אָֽנֹכִ֖י מֵ֑ת וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶֽעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛ע לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃

{כה} וַיַּשְׁבַּ֣ע יוֹסֵ֔ף אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַֽעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה׃

יוסף מביא בפני בני ישראל את בשורת הגאולה ומעביר להם את הנוסח המדויק בו ייעשה שימוש בעת שתגיע הגאולה "פקוד יפקוד". אנו ניתקל בביטוי זה בהמשך, הוא זה שישכנע את זקני ישראל שמשה רבנו אכן נשלח ע"י הקדוש-ברוך-הוא לגאול אותם מעבדות מצרים.