היום קראנו בתורה בפרשת וירא, המסתיימת בעקידת יצחק.
אברהם ויצחק מגיעים להר המוריה, בו ייבנה בהמשך בית המקדש. אברהם נערך לעלות את יצחק לעולה, כשברגע האחרון מלאך השם עוצר בעדו. הוא מציע לו במקום זאת איל לעולה.
ספר בראשית, פרק כ״ב:
{יג} וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.
{יד} וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃
מדוע קרא אברהם למקום "השם יראה"?
כמה פסוקים קודם לכן, עוד בדרכם אל ההר, יצחק פונה אל אביו ותוהה היכן השה לעולה.
ספר בראשית פרק כ״ב:
{ח} וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃
אברהם מתרגש מאוד מכך שדבריו התאמתו והשם אכן הראה לו את השה לעולה. כל זה אכן קרה באותו היום שבו הם הגיעו להר המוריה, לכן נאמר "היום".
מעניין שתחילה אברהם משתמש במידת הדין "אלוקים יראה", באופן שמוכיח מעל לכל ספק שהוא האמין שהוא נדרש להקריב את בנו (השימוש בשם אלוקים המופיע בפסוק ח' רומז על מידת הדין).
לעומת זאת לאחר מכן (בפסוק י"ד) הוא כבר משתמש במידת הרחמים "השם (הרחום והחנון) יראה".
מדוע אם כן לא קרא אברהם למקום "השם הראה"?
כדי שגם בעתיד, בכל פעם שתיגזר על צאצאיו גזירה קשה, השם ירחם ויראה להם שה במקום זאת. כך אכן אירע, בני ישראל היו מקריבים צאן ובקר בבית המקדש על מנת לכפר על עוונותיהם.
;){kind=link}