מה טרם נאמר אודות התשובה?
אינספור מילים נכתבו אודותיה ועוד אינספור מילים אודות רחמיו האינסופיים של הקדוש-ברוך-הוא, שלעולם אינם כלים.
כבני אדם אין אנו יכולים לתפוס באמת את מידותיו של הקדוש-ברוך-הוא.
הדבר דומה לילד המנסה לספור עד אינסוף באמצעות קבוצת המספרים הטבעיים, אחת, שתיים, שלוש וכן הלאה עד אינסוף.
כשאנו כועסים על הזולת, אנו מאוד מתקשים לסלוח באמת. על אחת כמה וכמה אם הוא חוזר לסורו וממשיך להכעיס באותו האופן בכל פעם מחדש.
כך אנו מתקשים מאוד להבין איך בכל זאת רחמיו של הקדוש-ברוך-הוא לעולם אינם כלים.
מגילת איכה, פרק ג':
{כב} חַסְדֵי יְהוָה כִּי לֹא-תָמְנוּ, כִּי לֹא-כָלוּ רַחֲמָיו.
עובדה היא שהקדוש-ברוך-הוא מוחל על עוונותינו, שהרי עוד לא תמנו. אנו עוד כאן. עם ישראל עם הנצח, היחיד ששרד אלפי שנים.
כך, אנו מברכים בברכות ההודאה:
הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ.
והרי אין אנו מברכים ברכה לבטלה.
כשקשה לתפוס את מה שגדול מאיתנו כל כך, ניתן בכל זאת לנסות להיעזר בהיגיון.
ספר תהלים, רק ק"ל:
{ג} אִם-עֲוֺנוֹת תִּשְׁמָר-יָהּ-- אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד.
{ד} כִּי-עִמְּךָ הַסְּלִיחָה-- לְמַעַן, תִּוָּרֵא.
דוד המלך עליו השלום פונה לאל בספר תהלים בבקשת מחילה ועל הדרך מסביר גם לנו.
אם הוא לא ימחל לנו, לא נוכל להמשיך להתקיים עקב הצטברות עבירות קשות שהעונשים עליהן כבדים מאוד.
אלמלא אפשרות הסליחה היה החוטא מבין שאין לו כל דרך לתקן את מעשיו. הכל אבוד, כעת הוא חופשי להמשיך ולחטוא, הרי אין לו עוד תקנה.
הסליחה הכרחית לתיקון המעשים ועליה על דרך הישר.
רק כשאנו מתחילים "דף חדש" אנחנו יודעים שיש לנו תקווה ושכדאי לנו לעשות כל שביכולתנו כדי לסור מהרע.
יהי רצון שכולנו נתחיל דף חדש ביום הכיפורים ונקפיד לשמור אותו נקי ולבן לכל הפחות עד יום הכיפורים הבא.
;){kind=link}