ראש השנה, מעבר להיותו היום הראשון בשנה, ידוע גם כיום הזיכרון, היום בו נזכרים כל הברואים לפני הקדוש-ברוך-הוא.
כשאנו מקדשים אנו מברכים "וַתִּתֶּן לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה",
וחותמים ב"מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן".
ביום זה מובאים בפני הקדוש-ברוך-הוא כל המעשים הטובים והרעים שנעשו במשך השנה, מצוות ועבירות, כולן עולות ונזכרות לפניו.
הוא יושב על כסא הדין, ומחשב את חשבון העולם כולו, כל העמים וכן כל בני האדם.
דמיינו לעצמכם שנתפסתם מבצעים עבירה, וכעת אתם מובאים בפני שופט עליון שיחרוץ את משפטכם ויקבע אם להענישכם, וכן מה העונש הראוי.
האם הייתם מצליחים להירדם בלילה שלפני? עד כמה הייתם חרדים מפני יום המשפט?
ומה אם היה מדובר בעבירות רבות, כאלה שנצברו במשך כמעט שנה שלמה? ומה אם השופט הוא מלך מלכי המלכים שאין דבר נסתר מעיניו?
בכל זאת, בערב החג אנו מתלבשים בבגדים נאים, יושבים בשולחן ערוך עם בני משפחתנו האהובים ונהנים ממיטב המטעמים.
אנו מגיעים ליום הזה לאחר הכנה שנמשכה חודש שלם. החל מראש חודש אלול אנו עוסקים בתשובה, אומרים את נוסח הסליחות בכוונה מלאה, מנסים לפייס את חברינו ומשתדלים לתקן את מעשינו.
בערב ראש השנה אנו נזכרים שהשופט העליון במשפט הוא גם אבא שלנו. אמנם הוא מלך כל העולם, היושב על כסא הכבוד ודן בצדק את כל הבריות, אך הוא גם אבינו הרחום והחנון.
כך אנו יכולים לשבת לשולחן בלב שקט, לאכול לחם, לשתות יין ולסמוך על אבא שיגזור עלינו רק גזרות טובות.
;){kind=link}