שאול מתחיל לדבר בגלוי על סיום חיי דוד.
{א} וַיְדַבֵּר שָׁאוּל, אֶל-יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל-כָּל-עֲבָדָיו, לְהָמִית, אֶת-דָּוִד; וִיהוֹנָתָן, בֶּן-שָׁאוּל, חָפֵץ בְּדָוִד, מְאֹד.
יהונתן בנו, שכבר למדנו עד כמה אוהב את דוד, מצליח לשכנע אותו שדוד רק מיטיב עימו.
{ד} וַיְדַבֵּר יְהוֹנָתָן בְּדָוִד טוֹב, אֶל-שָׁאוּל אָבִיו; וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל-יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ בְדָוִד, כִּי לוֹא חָטָא לָךְ, וְכִי מַעֲשָׂיו, טוֹב-לְךָ מְאֹד.
{ה} וַיָּשֶׂם אֶת-נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, וַיַּעַשׂ יְהוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה לְכָל-יִשְׂרָאֵל--רָאִיתָ, וַתִּשְׂמָח; וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי, לְהָמִית אֶת-דָּוִד חִנָּם.
{ו} וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל, בְּקוֹל יְהוֹנָתָן; וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל, חַי-יְהוָה אִם-יוּמָת.
הרוח הרעה תוקפת שוב את שאול. הוא שוב מטיל את החנית וכמעט פוגע בדוד המנגן לו.
{ט} וַתְּהִי רוּחַ יְהוָה רָעָה, אֶל-שָׁאוּל, וְהוּא בְּבֵיתוֹ יֹשֵׁב, וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ; וְדָוִד, מְנַגֵּן בְּיָד.
{י} וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית, בְּדָוִד וּבַקִּיר, וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל, וַיַּךְ אֶת-הַחֲנִית בַּקִּיר; וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט, בַּלַּיְלָה הוּא.
דוד בורח לביתו ושאול שולח את עבדיו להורגו. מיכל אשתו, ביתו של שאול המלך, מצילה אותו. היא מסייעת לו להימלט דרך החלון.
{יא} וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל-בֵּית דָּוִד, לְשָׁמְרוֹ, וְלַהֲמִיתוֹ, בַּבֹּקֶר; וַתַּגֵּד לְדָוִד, מִיכַל אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר, אִם-אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת-נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה, מָחָר אַתָּה מוּמָת.
{יב} וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת-דָּוִד, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח, וַיִּמָּלֵט.
במקביל, היא ממלאת את מקומו במיטה באופן אמין מספיק כדי לשכנע את שליחי שאול שהוא שוכב במיטה עקב מחלה. רק כששאול מתעקש להביא אליו את דוד במיטת חוליו נחשפת התרמית של מיכל. לאביה היא מספרת שדוד איים עליה ולכן בגדה בו בעל כורחה.
{יז} וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-מִיכַל, לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי, וַתְּשַׁלְּחִי אֶת-אֹיְבִי, וַיִּמָּלֵט; וַתֹּאמֶר מִיכַל אֶל-שָׁאוּל, הוּא-אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ.
דוד בורח אל שמואל, ושאול מגלה את מקום הימצאם. הוא שולח קבוצה מאנשיו להביא אותו, אלא שבמקום להביא אליו את דוד, הם מצטרפים לקבוצת הנביאים של שמואל.
{יח} וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט, וַיָּבֹא אֶל-שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה, וַיַּגֶּד-לוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה-לוֹ שָׁאוּל; וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל, וַיֵּשְׁבוּ בנוית (בְּנָיוֹת).
{יט} וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל, לֵאמֹר: הִנֵּה דָוִד, בנוית (בְּנָיוֹת) בָּרָמָה.
{כ} וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים, לָקַחַת אֶת-דָּוִד, וַיַּרְא אֶת-לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים, וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם; וַתְּהִי עַל-מַלְאֲכֵי שָׁאוּל, רוּחַ אֱלֹהִים, וַיִּתְנַבְּאוּ, גַּם-הֵמָּה.
שאול שולח קבוצה נוספת וגם הם מצטרפים למתנבאים. לא נותרת לו ברירה והוא יוצא בעצמו לחפש את דוד. אלא שגם הוא מוצא את עצמו מתנבא אצל שמואל, באופן שנותן לדוד שהות להימלט.
{כג} וַיֵּלֶךְ שָׁם, אֶל-נוית (נָיוֹת) בָּרָמָה; וַתְּהִי עָלָיו גַּם-הוּא רוּחַ אֱלֹהִים, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא, עַד-בֹּאוֹ, בנוית (בְּנָיוֹת) בָּרָמָה.
{כד} וַיִּפְשַׁט גַּם-הוּא בְּגָדָיו, וַיִּתְנַבֵּא גַם-הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיִּפֹּל עָרֹם, כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה; עַל-כֵּן, יֹאמְרוּ--הֲגַם שָׁאוּל, בַּנְּבִיאִם.
;){kind=link}