יציאת מצרים היא אחד האירועים המכוננים בחיי האומה. זה הרגע בו עם ישראל נולד מחדש מתוך החלטה פה אחד לעבוד את הקדוש-ברוך-הוא באופן בלעדי.
בשבוע שעבר קראנו בפרשת השבוע בספר דברים, בפרשת ואתחנן.
ספר דברים מציג את חוויית יציאת מצרים מנקודת המבט של משה רבנו. חלק מהנושאים, שנזכרו בחומש אחר מחמשת חומשי תורה, נזכרים שוב בספר דברים, על כן הוא מכונה "משנה תורה". בין היתר מובאים בו גם עשרת הדיברות.
קיימים מספר הבדלים בין נוסח עשרת הדיברות כפי שמובא במסגרת סיפור מתן תורה בספר שמות לבין הנוסח שמובא בספר דברים. אחד מהם הוא בדיבר מתייחס ליום השבת.
רובנו זוכרים את ההבדל בין המילה הפותחת את הדיבר הרביעי, "זכור" בספר שמות לעומת "שמור" בספר דברים.
אך זה איננו ההבדל היחיד. בספר דברים מצוינת יציאת מצרים כאחת הסיבות לשמירה על קדושת השבת.
ספר דברים, פרק ה':
{יא} שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
{יב} שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.
{יג} וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ.
{יד} וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת.
במבט ראשון נראה כי אנו מצווים לשמור את השבת משום שלשם כך חילץ אותנו הקדוש-ברוך-הוא מעבדות ממושכת. מעין הסכם בין שני צדדים, האחד מציל את השני, השני מבטיח לו בתמורה... לשמור את השבת.
אך מדוע דווקא השבת מהווה זכר ליציאת מצרים?
מדוע אנו מציינים בקידוש "זכר ליציאת מצרים"?
אחת ממטרותיו של יום השבת להזכיר לנו שפעם, לפני אלפי שנים, היינו כולנו עבדים לפרעה במצרים, והקדוש-ברוך-הוא הוציא אותנו לחירות בגבורה גדולה, באותות ובמופתים.
השבת היא יום המנוחה הפרטי שלנו ממעמסת היומיום, משישה ימים של מאמץ לפרנס את המשפחה, לנהל את הבית ולדאוג לרווחתם המוחלטת של כלל דייריו. ככזו היא מזכירה לנו בכל שבוע מחדש את הרגע בו בבת אחת השתחררנו מעבדות מפרכת, את טעמה של החירות הפתאומית והמרגשת והכניסה תחת כנפי השכינה.
על שולחן השבת האפוף בשלווה, מואר באורם הרך של הנרות ובניחוחות המאכלים הממתינים לנו מיד לאחר הלגימה מהיין המשמח לבב אנוש אנו קרובים ככל שניתן לשחזר את חדוות החירות ההיא. בזכותה אנו מצליחים לשאת על כתפינו שבוע נוסף של חול, מתוך ידיעה שבסופו ממתינה לנו שוב השבת.
;){kind=link}