נחש מלך עמון מתכנן לכבוש את יבש גלעד שבעבר הירדן המזרחי. אנשי המקום מוכנים להיכנע מיידית ולעבוד אותו, אך נחש מסרב ואף מזלזל בהצעתם.
{א} וַיַּעַל, נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי, וַיִּחַן, עַל-יָבֵישׁ גִּלְעָד; וַיֹּאמְרוּ כָּל-אַנְשֵׁי יָבֵישׁ, אֶל-נָחָשׁ, כְּרָת-לָנוּ בְרִית, וְנַעַבְדֶךָּ.
{ב} וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי, בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם, בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל-עֵין יָמִין; וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה, עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.
למרות זאת הוא מסכים להעניק להם שבעה ימים, במהלכם יוכלו לחפש מושיע בקרב אחיהם הישראלים. הם מגיעים לגבעת שאול, פוגשים שם את המלך בדיוק כשהוא שב מן השדה ומספרים לו על תוכניתו של נחש. רוח האל מפעמת בשאול, הוא כועס מאוד ושולח פקודת גיוס מאיימת לבני העם. כולם מיד מצייתים ומצטרפים אליו.
{ד} וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל, וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיִּשְׂאוּ כָל-הָעָם אֶת-קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ.
{ה} וְהִנֵּה שָׁאוּל, בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן-הַשָּׂדֶה, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, מַה-לָּעָם כִּי יִבְכּוּ; וַיְסַפְּרוּ-לוֹ--אֶת-דִּבְרֵי, אַנְשֵׁי יָבֵישׁ.
{ו} וַתִּצְלַח רוּחַ-אֱלֹהִים עַל-שָׁאוּל, בשמעו (כְּשָׁמְעוֹ) אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּחַר אַפּוֹ, מְאֹד.
{ז} וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ, וַיְשַׁלַּח בְּכָל-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר, אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל, כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ; וַיִּפֹּל פַּחַד-יְהוָה עַל-הָעָם, וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד.
שאול, הפועל מכח האל, מנצח במלחמה ומכניע את בני עמון.
{יא} וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת-הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ-הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּכּוּ אֶת-עַמּוֹן עַד-חֹם הַיּוֹם; וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ-בָם שְׁנַיִם יָחַד.
בני ישראל נזכרים באותם בני בליעל שביזו את שאול בעת המלכתו, כפי שסופר בפרק הקודם, ומבקשים לנקום בהם. שאול הצנוע מונע כל מריבה ומבהיר להם שביום כזה של ניצחון וישועה אף אחד לא ייהרג.
{יב} וַיֹּאמֶר הָעָם, אֶל-שְׁמוּאֵל, מִי הָאֹמֵר, שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ: תְּנוּ הָאֲנָשִׁים, וּנְמִיתֵם.
{יג} וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, לֹא-יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה: כִּי הַיּוֹם עָשָׂה-יְהוָה תְּשׁוּעָה, בְּיִשְׂרָאֵל.
בעצת שמואל מתכנסים כולם בגלגל וממליכים את שאול מחדש. הפעם לא כגזירה מלמעלה, אלא כי הוא לגמרי ראוי בעיניהם. הוא הוכיח את עצמו.
{יד} וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל; וּנְחַדֵּשׁ שָׁם, הַמְּלוּכָה.
{טו} וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת-שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים, לִפְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, עַד-מְאֹד.
;){kind=link}