בפרק הקודם למדנו שהתקופה בה שפט שמואל את ישראל היתה תקופת צדק, אמונה וביטחון. עם זאת, כששמואל מזדקן הוא ממנה את בניו לשפוט במקומו, והם מתגלים כפחות הגונים ממנו. בני ישראל מגיעים לבקר את שמואל ברמה ומבקשים ממנו למנות בעבורם מלך.
{ה} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ--כְּכָל-הַגּוֹיִם.
שמואל לא אוהב את הרעיון הזה, והוא לא היחיד.
{ו} וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ; וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-יְהוָה.
{ז} וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.
הקדוש-ברוך-הוא מייחס את הדרישה למלך כחלק מאוסף של מעשים בעלי אופי מרדני שמאפיינים את יחסם של בני ישראל אליו. באופן כללי הוא מאשר מינוי של מלך, אך מבקש משמואל להבהיר לעם את משמעות המינוי בטווח הרחוק. המלך ינכס לעצמו את בניהם ובנותיהם, עבדיהם ושפחותיהם, בהמותיהם וצאנם, ומעל הכל, הוא יהפוך אותם לעבדיו.
{יח} וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא.
חרף האזהרות מתעקשים בני ישראל להיות כמו כולם ודורשים שימליכו עליהם מלך, שישפוט אותם, ינהיג אותם ויילחם בעבורם.
{יט} וַיְמָאֲנוּ הָעָם, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ.
{כב} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם, וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ.
;){kind=link}