פרק זה נפתח בשירת ההודיה של חנה.
{א} וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה, וַתֹּאמַר, עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה, רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה; רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.
מתוך רגשות השמחה על התגשמות משאלתה מודה חנה על שזכתה לקיים את נדרה. בתפילתה היא מהללת את הקדוש-ברוך-הוא על השינוי המשמעותי שחל במצבה. העקרה שהגיעה לכאן בעבר וקינאה במשפחה של צרתה (פנינה, אישתו השנייה של אלקנה) היא היום אימו של הילד שהובא לשרת בקודש.
בהמשך היא אף זוכה לצאצאים נוספים.
{ו} יְהוָה, מֵמִית וּמְחַיֶּה; מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל.
{ז} יְהוָה, מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל, אַף-מְרוֹמֵם.
{כא} כִּי-פָקַד יְהוָה אֶת-חַנָּה, וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה-בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת; וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל, עִם-יְהוָה.
שמואל נשאר לשרת בקודש לצד בני עלי הכהן.
{יא} וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה, עַל-בֵּיתוֹ; וְהַנַּעַר, הָיָה מְשָׁרֵת אֶת-יְהוָה, אֶת-פְּנֵי, עֵלִי הַכֹּהֵן.
{יב} וּבְנֵי עֵלִי, בְּנֵי בְלִיָּעַל: לֹא יָדְעוּ, אֶת-יְהוָה.
{יז} וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד, אֶת-פְּנֵי יְהוָה: כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים, אֵת מִנְחַת יְהוָה.
בני עלי חוטאים בתפקידם בהקרבת הקורבנות. הם פוגעים במקריבים כמו גם באל שלשמו מוקרבים הקורבנות, כשהם תובעים את חלקם שלא כהוגן, בטרם עת ובעזות מצח.
עלי הזקן מנסה לדבר על לב הנערים אך ללא הועיל, הקדוש-ברוך-הוא חרץ את גורלם.
{כב} וְעֵלִי, זָקֵן מְאֹד; וְשָׁמַע, אֵת כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל-יִשְׂרָאֵל, וְאֵת אֲשֶׁר-יִשְׁכְּבוּן אֶת-הַנָּשִׁים, הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
{כג} וַיֹּאמֶר לָהֶם, לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת-דִּבְרֵיכֶם רָעִים, מֵאֵת כָּל-הָעָם אֵלֶּה.
{כה} אִם-יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ, וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים, וְאִם לַיהוָה יֶחֱטָא-אִישׁ, מִי יִתְפַּלֶּל-לוֹ; וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם, כִּי-חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתָם.
נביא מגיע אל עלי ומוכיח אותו אודות ההתנהגות של בניו.
{כז} וַיָּבֹא אִישׁ-אֱלֹהִים, אֶל-עֵלִי; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל-בֵּית אָבִיךָ, בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה.
{כח} וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי, לְכֹהֵן, לַעֲלוֹת עַל-מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד, לְפָנָי; וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ, אֶת-כָּל-אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
{כט} לָמָּה תִבְעֲטוּ, בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי, מָעוֹן; וַתְּכַבֵּד אֶת-בָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי, לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל-מִנְחַת יִשְׂרָאֵל, לְעַמִּי.
הקדוש-ברוך-הוא בחר בשבט לוי לשרת בקודש, ובפרט בבני אהרון לכהן בתפקיד הבכיר ביותר. ביזוי עבודת הקרבנות מהווה כפיות טובה, והעונש הראוי לה חמור מאוד.
{לא} הִנֵּה, יָמִים בָּאִים, וְגָדַעְתִּי אֶת-זְרֹעֲךָ, וְאֶת-זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ--מִהְיוֹת זָקֵן, בְּבֵיתֶךָ.
{לב} וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן, בְּכֹל אֲשֶׁר-יֵיטִיב אֶת-יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ, כָּל-הַיָּמִים.
{לג} וְאִישׁ, לֹא-אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי, לְכַלּוֹת אֶת-עֵינֶיךָ, וְלַאֲדִיב אֶת-נַפְשֶׁךָ; וְכָל-מַרְבִּית בֵּיתְךָ, יָמוּתוּ אֲנָשִׁים.
{לד} וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, אֲשֶׁר יָבֹא אֶל-שְׁנֵי בָנֶיךָ--אֶל-חָפְנִי, וּפִינְחָס: בְּיוֹם אֶחָד, יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם.
הנביא מבטיח לעלי שהכהונה תישלל מזרעו, במקביל למותם של רבים מבני ביתו. אמיתות נבואה זו מובטחת על ידי אות שניתן לעלי, על פיו שני בניו עתידים למות ביום אחד.
;){kind=link}