ספר שמות, פרק י"ב:
{לז} וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף.
{לט} וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת--כִּי לֹא חָמֵץ: כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם-צֵדָה, לֹא-עָשׂוּ לָהֶם.
בתיהם בני ישראל היו פזורים בארץ גושן וכן בכל רחבי ארץ מצרים הגדולה. בעת שהגיעה שעת הגאולה אסף אותם הקדוש-ברוך-הוא במהירות לארץ גושן ומשם הביאם ברגע קל לרעמסס. הבצק שהוציאו עימם ממצרים טרם החמיץ עד שהגיעו לסוכות ושם אפו אותו למצות.
ספר שמות, פרק י"ט:
{ד} אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.
כל העופות עפים כשגוזליהם בין רגליהם, מכיוון שהם חוששים שעוף אחר יעוף מעליהם ויפגע בגוזלים. הנשר לעומת זאת חושש מהאדם בלבד, שמא יירה בו חץ. על כן הוא עף כשגוזליו עליו. הוא מעדיף שהחץ יפגע בו ובלבד שיגן על גוזליו.
ספר שמות, פרק י"ג:
{כא} וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם--לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה.
{כב} לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה--לִפְנֵי, הָעָם.
כך בשעת יציאת מצרים הגן הקדוש-ברוך-הוא על בני ישראל באמצעות עמוד הענן ועמוד האש. בעת שרדפו המצרים אחרי בני ישראל האיר עמוד האש לבני ישראל את הדרך, בעוד שעמוד הענן עבר אל מאחורי המחנה והגן על העם מפני החיצים והאבנים שהמצרים יידו בהם.
;){kind=link}