ספר שמות, פרק א':
{יג} וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ.
מהי אותה עבודת פרך?
קיימים פירושים שונים לכך. למשל, על פי פירוש רש"י המצרים העבידו את בני ישראל בעבודה קשה, כזו שמפרכת את הגוף ומשברת אותו.
קיים פירוש נוסף שמסביר על הדרך עוד עניין. כשמשה ואהרון ביקשו מפרעה לשלח את בני ישראל הם לא ביקשו חירות עולמית.
ספר שמות, פרק ה':
{ג} וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ--פֶּן-יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.
כל שהם ביקשו הוא לצאת לזבוח לאל במדבר. האם הם חששו שפרעה לא יסכים לשחרר אותם ולכן ביקשו חופשה זמנית? פחות סביר להניח, הרי בני ישראל יצאו לבסוף ממצרים בזכות ידו החזקה של הקדוש-ברוך-הוא ולא מטוב ליבו של פרעה.
על פי מדרש זה השעבוד של בני ישראל החל ב"פה רך". פרעה ביקש מבני ישראל באופן מנומס לעבוד יחד עימו יום אחד. בני ישראל הסכימו לכבד את המלך ולעבוד עבודה מאומצת למשך יום אחד. פרעה עצמו עבד גם הוא יחד איתם באותו היום. בסוף היום העריכו המצרים את התפוקה היומית של בני ישראל ומכאן והלאה ציוו אותם להגיע לתפוקה זו על בסיס יומיומי.
בשעת יציאת מצרים נפרע הקדוש-ברוך-הוא מן המצרים ושילם להם מידה כנגד מידה. כשם שפרעה רימה אותם ושעבד אותם "בפה רך", כך גם הם הודיעו לו שהם יוצאים לכמה ימים בלבד ולמעשה ברחו לעולמים. בנוסף הם שאלו מהמצרים כלים ובגדים כשלמעשה לא השיבום לעולם, אלא היוו שכר תמורת עבודת הפרך הממושכת.
;){kind=link}