בתחילת הפרק מסתבר לנו שעוד כשנפגשו במצפה, לפני המלחמה בבני בנימין, החליטו בני ישראל להחרים את שבט בנימין, ולא לבוא עימם בקשרי נישואין עוד לעולם.
לאחר שנותרו מבני בנימין שש מאות בחורים בלבד, בני ישראל חוששים שהחלטתם תביא למחיקת שבט בנימין ממניין שבטי ישראל.
{א} וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל, נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: אִישׁ מִמֶּנּוּ, לֹא-יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה.
{ב} וַיָּבֹא הָעָם, בֵּית-אֵל, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד-הָעֶרֶב, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל.
{ג} וַיֹּאמְרוּ--לָמָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל: לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל, שֵׁבֶט אֶחָד.
{ו} וַיִּנָּחֲמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-בִּנְיָמִן אָחִיו; וַיֹּאמְרוּ, נִגְדַּע הַיּוֹם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.
{ז} מַה-נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַנּוֹתָרִים, לְנָשִׁים; וַאֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ בַיהוָה, לְבִלְתִּי תֵּת-לָהֶם מִבְּנוֹתֵינוּ לְנָשִׁים.
בני ישראל מנסים לברר מי לא עלה למלחמה ולכן לא נשבע שלא ישיא את בנותיו לשבט בנימין, ומגלים כי אנשי יבש גלעד לא השתתפו בקרבות.
{ח} וַיֹּאמְרוּ--מִי אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה אֶל-יְהוָה הַמִּצְפָּה; וְהִנֵּה לֹא בָא-אִישׁ אֶל-הַמַּחֲנֶה, מִיָּבֵישׁ גִּלְעָד--אֶל-הַקָּהָל.
{ט} וַיִּתְפָּקֵד, הָעָם; וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ, מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד.
מסתבר שהיתה מעורבת בעניין שבועה נוספת. בני ישראל נשבעו שמי שלא ישתתף במלחמה הריהו כגוזר על עצמו גזר דין מוות.
{ה} וַיֹּאמְרוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי אֲשֶׁר לֹא-עָלָה בַקָּהָל מִכָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה: כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה, לַאֲשֶׁר לֹא-עָלָה אֶל-יְהוָה הַמִּצְפָּה לֵאמֹר--מוֹת יוּמָת.
הפרת השבועה על ידי אנשי יבש גלעד הצליחה לסייע במניעת היכחדותו של שבט בנימין. את הגברים שהפרו את השבועה בני ישראל הורגים, ואת הנשים מוסרים לבני בנימין הנותרים.
{י} וַיִּשְׁלְחוּ-שָׁם הָעֵדָה, שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ--מִבְּנֵי הֶחָיִל; וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר, לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת-יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי-חֶרֶב, וְהַנָּשִׁים, וְהַטָּף.
{יב} וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד, אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעָה אִישׁ, לְמִשְׁכַּב זָכָר; וַיָּבִאוּ אוֹתָם אֶל-הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
{יג} וַיִּשְׁלְחוּ, כָּל-הָעֵדָה, וַיְדַבְּרוּ אֶל-בְּנֵי בִנְיָמִן, אֲשֶׁר בְּסֶלַע רִמּוֹן; וַיִּקְרְאוּ לָהֶם, שָׁלוֹם.
{יד} וַיָּשָׁב בִּנְיָמִן, בָּעֵת הַהִיא, וַיִּתְּנוּ לָהֶם הַנָּשִׁים, אֲשֶׁר חִיּוּ מִנְּשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד; וְלֹא-מָצְאוּ לָהֶם, כֵּן.
מיבש גלעד נותרו ארבע מאות נשים רווקות, אך בבנימין נותרו שש מאות בחורים רווקים. השבועה אוסרת לתת מבנות ישראל נשים למאתיים הנותרים, אך היא אינה דנה בתרחיש בו אנשי בנימין פשוט חוטפים לעצמם נשים מבלי לקבל את רשות משפחתן.
{יט} וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג-יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית-אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, לִמְסִלָּה, הָעֹלָה מִבֵּית-אֵל שְׁכֶמָה--וּמִנֶּגֶב, לִלְבוֹנָה.
{כ} ויצו (וַיְצַוּוּ), אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר: לְכוּ, וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים.
{כא} וּרְאִיתֶם, וְהִנֵּה אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת-שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן-הַכְּרָמִים, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ; וַהֲלַכְתֶּם, אֶרֶץ בִּנְיָמִן.
{כג} וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי בִנְיָמִן, וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם, מִן-הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ; וַיֵּלְכוּ, וַיָּשׁוּבוּ אֶל-נַחֲלָתָם, וַיִּבְנוּ אֶת-הֶעָרִים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם.
כך ניצל שבט בנימין מהיעלמות, וטוב שכך, משום שמלכה הראשון של ישראל תיכף יגיע משבט זה. ממש עוד מעט.
{כה} בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל: אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה.
;){kind=link}