הפרק נפתח בשני שופטים שאין הרבה מידע לגביהם.
{א} וַיָּקָם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל, תּוֹלָע בֶּן-פּוּאָה בֶּן-דּוֹדוֹ--אִישׁ יִשָּׂשכָר; וְהוּא-יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר, בְּהַר אֶפְרָיִם.
{ג} וַיָּקָם אַחֲרָיו, יָאִיר הַגִּלְעָדִי; וַיִּשְׁפֹּט, אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, שָׁנָה.
המשך הפרק מהווה הקדמה לפרקים הבאים, בהם יובא סיפורו של יפתח. התבנית המוכרת מספר שופטים חוזרת על עצמה שוב, הפעם בשינוי קל.
{ו} וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיַּעַבְדוּ אֶת-הַבְּעָלִים וְאֶת-הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת-אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת-אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי-עַמּוֹן, וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים; וַיַּעַזְבוּ אֶת-יְהוָה, וְלֹא עֲבָדוּהוּ.
{ז} וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּמְכְּרֵם, בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים, וּבְיַד, בְּנֵי עַמּוֹן.
{י} וַיִּזְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר: חָטָאנוּ לָךְ--וְכִי עָזַבְנוּ אֶת-אֱלֹהֵינוּ, וַנַּעֲבֹד אֶת-הַבְּעָלִים.
גם הפעם בני ישראל חוטאים ועובדים עבודה זרה. גם הפעם הקדוש-ברוך-הוא מעניש אותם באמצעות אויב, הפעם בני עמון. גם הפעם הם מתפללים לישועה, אלא שהפעם זה לא מספיק.
{יג} וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי, וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים; לָכֵן לֹא-אוֹסִיף, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם.
{יד} לְכוּ, וְזַעֲקוּ אֶל-הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם, בָּם: הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם, בְּעֵת צָרַתְכֶם.
הקדוש-ברוך-הוא מפנה אותם לבקש סיוע מהאלילים אותם עבדו. בני ישראל מודים בחטאם ועושים תשובה.
{טו} וַיֹּאמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-יְהוָה, חָטָאנוּ--עֲשֵׂה-אַתָּה לָנוּ, כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ: אַךְ הַצִּילֵנוּ נָא, הַיּוֹם הַזֶּה.
{טז} וַיָּסִירוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, מִקִּרְבָּם, וַיַּעַבְדוּ, אֶת-יְהוָה; וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ, בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל.
בני עמון נאספים לקראת מלחמה בבני ישראל והפרק מסתיים בהמתנה. המתנה למושיע שיוכל להביס את האויב.
{יז} וַיִּצָּעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן, וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְעָד; וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בַּמִּצְפָּה.
{יח} וַיֹּאמְרוּ הָעָם שָׂרֵי גִלְעָד, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, מִי הָאִישׁ, אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן--יִהְיֶה לְרֹאשׁ, לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד.
;){kind=link}