יושבי ארץ כנען מודעים לכך שבני ישראל עתידים לכבוש את ארצם. השמועות אודות הכיבוש והחרם ביריחו ובעי מגיעות אליהם ומצליחות ליצור אימה בקרבם. חלק מהעמים מתאחדים כדי לנסות לנצח ביחד את עם ישראל.
לעומתם הגבעונים מחליטים לנקוט בטקטיקה אחרת. הם מתחפשים.
הגבעונים מודעים לכך שחוקי המלחמה העבריים שונים כשמדובר בעיר רחוקה. בעוד שאת תושבי ארץ כנען מצווים בני ישראל להחרים, עם תושבי ערים רחוקות ניתן לכרות ברית. הגבעונים מתחפשים לאנשים שעברו דרך רחוקה מביתם.
{ד} וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵמָּה בְּעָרְמָה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ; וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים, לַחֲמוֹרֵיהֶם, וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים, וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים.
{ה} וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם, וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם; וְכֹל לֶחֶם צֵידָם, יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים.
בגדים בלויים, לחם יבש, הם לא בוחלים באמצעים לשכנע את בני ישראל שהם לא מכאן. וזה מצליח להם. כל כך מצליח שבני ישראל לא חושבים אפילו להתייעץ עם מי שדבר אינו נסתר ממנו.
{יד} וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים, מִצֵּידָם; וְאֶת-פִּי יְהוָה, לֹא שָׁאָלוּ.
{טו} וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם, וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם; וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם, נְשִׂיאֵי הָעֵדָה.
כעבור שלושה ימים נחשפת תרמיתם של הגבעונים, אך מאוחר מדי. שבועה לא ניתן להפר.
{יט} וַיֹּאמְרוּ כָל-הַנְּשִׂיאִים, אֶל-כָּל-הָעֵדָה, אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם, בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה, לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם.
הפתרון הוא להפוך את כולם לחוטבי עצים ושואבי מים, סוג של אזרחים סוג ב'.
{כא} וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים, יִחְיוּ; וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי-מַיִם, לְכָל-הָעֵדָה, כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם, הַנְּשִׂיאִים.
הגבעונים מצידם מסבירים את הצד שלהם. ההצעה של יהושע מקובלת עליהם, ובכך חייהם ניצלים.
{כד} וַיַּעֲנוּ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ, כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, לָתֵת לָכֶם אֶת-כָּל-הָאָרֶץ, וּלְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם; וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם, וַנַּעֲשֵׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה.
{כה} וְעַתָּה, הִנְנוּ בְיָדֶךָ: כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ, עֲשֵׂה.
;){kind=link}