פרשת קדושים מתכתבת במובן מסוים עם עשרת הדיברות.
רגע לפני מתן תורה מובטח לישראל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.
ספר שמות, פרק י"ט:
{ה} וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.
{ו} וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
הבטחה זו טומנת בחובה גם התחייבות להיות קדושים בפני הקדוש-ברוך-הוא.
ספר ויקרא, פרק י"ט:
{ב} דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
הפרשה מכילה חוקים המאפשרים לבני ישראל לשמור על קדושתם לנוכח שאר עמי העולם.
חלק מהחוקים מהווים שיקוף של עשרת הדיברות.
ספר ויקרא, פרק י"ט:
{ג} אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
{ד} אַל-תִּפְנוּ, אֶל-הָאֱלִילִם, וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
חלק מורים על היבדלות מוחלטת ממנהגיהם של הגויים.
ספר ויקרא, פרק י"ט:
{כז} לֹא תַקִּפוּ, פְּאַת רֹאשְׁכֶם; וְלֹא תַשְׁחִית, אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ.
{כח} וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ, לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם, וּכְתֹבֶת קַעֲקַע, לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם: אֲנִי, יְהוָה.
הפרשה מכילה מקבץ לא קטן של חוקים חשובים בתחום שבין אדם לחברו, כאלה שנועדו להפוך את העולם למקום בו נעים לחיות.
ספר ויקרא, פרק י"ט:
{יג} לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ--עַד-בֹּקֶר.
{יד} לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ--וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.
{טו} לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט--לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.
{טז} לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי, יְהוָה.
{יז} לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.
{יח} לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ:
העם הקדוש מצווה להקפיד על יחס הולם לזולת, בין היתר שלא לרמות, לא לעכב תשלום משכורת לפועלים, לא להכשיל את הזולת, בפרט כשהוא בעמדה נחותה ממך, לא לרמות במשפט, לא לרכל, וכן לא לשמור בלב שנאה לזולת. בהקשר זה הכתוב מזהיר הן מפני נקמה ("אני לא עוזר לך משום שאתה לא עזרת לי") והן מפני נטירה ("אני לא כמוך, אני אעזור לך על אף שאתה לא עזרת לי").
אוסף מצוות זה נחתם בביטוי שכולנו מכירים "ואהבת לרעך כמוך". אמירה כללית זו, העוסקת באהבת הבריות באשר הן, מהווה עניין עקרוני בתורה. למעשה כל המצוות שבין אדם לחברו נובעות ממנה.
בהמשך מובאים דינים נוספים בעולם שבין אדם לחברו, בין היתר מתן כבוד מיוחד לזקנים ולחכמים, יחס אוהד לגר וכן הקפדה על שימוש בכלי המדידה באופן הוגן בעת המסחר.
ספר ויקרא, פרק י"ט:
{לב} מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.
{לג} וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם--לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ.
{לד} כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
{לה} לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.
{לו} מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק, אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק--יִהְיֶה לָכֶם: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
הפרשה נחתמת בתזכורת לגבי חשיבות הקדושה.
ספר ויקרא, פרק כ':
{כו} וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי.
לפי הרמב"ם, בשני עניינים בלבד קידשנו הקדוש-ברוך-הוא והבדילנו מן אומות העולם, הראשונה היא ההקפדה על כשרות המאכלות והשנייה ההימנעות מנשים אסורות.
;){kind=link}