הפרשה נפתחת בפנייה של הקדוש-ברוך-הוא למשה רבנו מיד לאחר מותם של בני אהרון נדב ואביהוא, עקב הקרבת קטורת זרה ביום חנוכת המשכן.
ספר ויקרא, פרק ט"ז:
{א} וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַֽחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה וַיָּמֻֽתוּ׃
{ב} וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֮ אֶל־אַֽהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָֽאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵֽרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת׃
מטרתה של פנייה זו להסדיר את האופן בו רשאי הכהן הגדול להיכנס אל קודש הקודשים, המקום הכי פנימי במשכן והכי קדוש בו. מהסמיכות למותם של בני אהרון יש המסיקים שחטאם היה קרבה יתרה אל הקודש, המקום בו שורה באופן קבוע השכינה, מבלי שקיבלו רשות מפורשת לכך.
תארו לעצמכם תרחיש בו רופא מנחה את החולה להימנע ממאכלים קרים על מנת שיתרפא. למחרת מגיע אליו רופא נוסף ומזהיר אותו להימנע ממאכלים קרים על מנת שלא ימות כפי שמת אדם אחר שחלה באותה המחלה ואכל מאכלים קרים. מן הסתם הרופא השני גרם לו להיזהר יותר ממאכלים קרים לעומת הראשון. כך בדיוק האזהרה על הכניסה לקודש הקודשים מלווה בתזכורת לגבי מותם של בני אהרון שלא נזהרו כראוי בעניין זה.
ספר ויקרא, פרק ט"ז:
{כט} וְהָֽיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִיעִי בֶּֽעָשׂ֨וֹר לַחֹ֜דֶשׁ תְּעַנּ֣וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתֽוֹכְכֶֽם׃
היחיד שרשאי לבקר בקודש הקודשים הוא הכהן הגדול וגם ביקור זה מתאפשר במועד אחד בשנה, ביומו העשירי של החודש השביעי. מאחר שהשנה מתחילה בחודש ניסן, החודש השביעי הוא תשרי, והיום העשירי בו הוא יום הכיפורים.
הכהן הגדול נכנס ויוצא מקודש הקודשים במסגרת טקסי היום הקדוש, ובין לבין הוא טובל ומחליף בגדים. אל קודש הקודשים הוא נכנס בבגדי לבן בלבד.
ספר ויקרא, פרק ט"ז:
{ד} כְּתֹֽנֶת־בַּ֨ד קֹ֜דֶשׁ יִלְבָּ֗שׁ וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִֽהְי֣וּ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וּבְאַבְנֵ֥ט בַּד֙ יַחְגֹּ֔ר וּבְמִצְנֶ֥פֶת בַּ֖ד יִצְנֹ֑ף בִּגְדֵי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֔ם וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם אֶת־בְּשָׂר֖וֹ וּלְבֵשָֽׁם׃
{ה} וּמֵאֵ֗ת עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יִקַּ֛ח שְׁנֵֽי־שְׂעִירֵ֥י עִזִּ֖ים לְחַטָּ֑את וְאַ֥יִל אֶחָ֖ד לְעֹלָֽה׃
{ו} וְהִקְרִ֧יב אַֽהֲרֹ֛ן אֶת־פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד בֵּיתֽוֹ:
בתחילת הטקס מקריב הכהן הגדול קורבנות לכפרה הן על בני ביתו והן על עם ישראל כולו. שני שעירי החטאת של עם ישראל משתתפים בטקס ייחודי.
ספר ויקרא, פרק ט"ז:
{ח} וְנָתַ֧ן אַֽהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גֹּֽרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַֽיהוָ֔ה וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַֽעֲזָאזֵֽל׃
{ט} וְהִקְרִ֤יב אַֽהֲרֹן֙ אֶת־הַשָּׂעִ֔יר אֲשֶׁ֨ר עָלָ֥ה עָלָ֛יו הַגּוֹרָ֖ל לַֽיהוָ֑ה וְעָשָׂ֖הוּ חַטָּֽאת׃
{י} וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַֽעֲזָאזֵ֔ל יָֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַֽעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה׃
הכהן הגדול מטיל גורל בין שני השעירים. השעיר שבגורלו עלה "לה'" מוקרב כקורבן חטאת. השעיר שבגורלו עלה "לעזאזל" נשלח למדבר כשהוא נושא עימו את כל עוונות ישראל, ובכך למעשה משאיר אותם נקיים מהם.
ספר ויקרא, פרק ט"ז:
{כ} וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת־הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְהִקְרִ֖יב אֶת־הַשָּׂעִ֥יר הֶחָֽי׃
{כא} וְסָמַ֨ךְ אַֽהֲרֹ֜ן אֶת־שְׁתֵּ֣י יָדָ֗ו עַ֣ל רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִיר֮ הַחַי֒ וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו אֶת־כָּל־עֲוֺנֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־כָּל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְנָתַ֤ן אֹתָם֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד־אִ֥ישׁ עִתִּ֖י הַמִּדְבָּֽרָה׃
{כב} וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כָּל־עֲוֺֽנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־הַשָּׂעִ֖יר בַּמִּדְבָּֽר׃
כניסתו של הכהן הגדול אל קודש הקודשים מלווה בהקטרת קטורת.
ספר ויקרא, פרק ט"ז:
{יב} וְלָקַ֣ח מְלֹֽא־הַ֠מַּחְתָּה גַּֽחֲלֵי־אֵ֞שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמְלֹ֣א חָפְנָ֔יו קְטֹ֥רֶת סַמִּ֖ים דַּקָּ֑ה וְהֵבִ֖יא מִבֵּ֥ית לַפָּרֹֽכֶת׃
{לב} וְכִפֶּ֨ר הַכֹּהֵ֜ן אֲשֶׁר־יִמְשַׁ֣ח אֹת֗וֹ וַֽאֲשֶׁ֤ר יְמַלֵּא֙ אֶת־יָד֔וֹ לְכַהֵ֖ן תַּ֣חַת אָבִ֑יו וְלָבַ֛שׁ אֶת־בִּגְדֵ֥י הַבָּ֖ד בִּגְדֵ֥י הַקֹּֽדֶשׁ׃
{לג} וְכִפֶּר֙ אֶת־מִקְדַּ֣שׁ הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ יְכַפֵּ֑ר וְעַ֧ל הַכֹּֽהֲנִ֛ים וְעַל־כָּל־עַ֥ם הַקָּהָ֖ל יְכַפֵּֽר׃
מטרתו של הטקס, ושל יום הכיפורים בכלל, לאפשר לעם ישראל תשובה, והם מכפרים על העם כולו מכל טומאה, חטא ופשע.
;){kind=link}