פרשת כי תישא עמוסה הנחיות ואירועים. הבולט שבהם מכונה "חטא העגל".
משה עולה להר סיני לקבל את לוחות הברית. חישוב לא נכון של מספר הימים עד לחזרתו המתוכננת של משה רבנו הביאה את בני ישראל לידי המסקנה השגויה, שהוא איננו.
ספר שמות, פרק ל"ב:
{א} וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.
אהרון הכהן ניסה לעכב התהליך עד כמה שהצליח.
הוא ביקש מהעם לאסוף את נזמי הזהב מנשיהם וילדיהם, בתקווה שאף אחד לא ייוותר בקלות על הזהב שלו.
הוא התיך את הזהב בעצמו, בתקווה שיתעצל עד כמה שניתן ומשה יגיע לפני השלמת התהליך.
למרות כל זאת נוצר עגל הזהב.
ספר שמות, פרק ל"ב:
{ד} וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ומה קורה עם משה בינתיים? הוא עדיין בראש הר סיני לומד תורה מפי הקדוש-ברוך-הוא, עד שתהליך הלימוד נפסק בפתאומיות.
ספר שמות, פרק ל"ב:
{ז} וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
{י} וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל.
הקדוש-ברוך-הוא מגלה למשה רבנו שהברית שזה לא מכבר נחתמה בינו לבין עם ישראל הופרה בצורה בוטה.
הוא מציע לו הצעה שיכולה לכאורה לשדרג אותו פלאים, השמדת עם ישראל ויצירת עם חדש מצאצאיו בלבד.
לא קשה לזכור שבני ישראל הם לא בדיוק מופת לעם כנוע וצייתן. נתקלנו בלא מעט מקרים של התנגדויות והתקהלויות על משה ואהרון.
ספר שמות, פרק י"ז:
{ד} וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי.
ספר במדבר, פרק ט"ז:
{ג} וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה.
על אף היחס הקשה שקיבל משה לעתים מעם ישראל, הוא אינו מתפתה להצעה ולא "מניח" לקדוש-ברוך-הוא כבקשתו, אלא מבקש ומתחנן בפניו למחול לבני ישראל.
ספר שמות, פרק ל"ב:
{יא} וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו; וַיֹּאמֶר, לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה.
{יב} לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ.
{יג} זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם.
כל האמצעים כשרים בקרב על סליחתו של האל, גם "מה יאמרו השכנים" וגם "אבל הבטחת".
משה מזכיר לקדוש-ברוך-הוא שרק לפני כמה חודשים הוא הוציאם ביד חזקה מארץ מצרים. מה יאמרו המצרים אם כעת הוא יכלה אותם? אולי... שהוא אינו החלטי? אולי... שהם הכעיסו אותו והוא מאס בהם? אולי... שאין ביכולתו להביאם לארץ?
וכמובן, ההבטחה הנצחית לאבות האומה, להרבות את זרעם ולהנחילם את הארץ המובטחת.
ספר שמות, פרק ל"ב:
{יד} וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.
התחנונים עזרו, הקדוש-ברוך-הוא שרחמיו אינם תמים סלח גם הפעם לעם ישראל.
יחד עם זאת, החוטאים נענשו, חלקם על ידי משה ושבט לוי (בו לא חטא אף אדם, לכן זכה בהמשך לשרת בקודש במקום הבכורות).
ספר שמות, פרק ל"ב:
{כז} וַיֹּאמֶר לָהֶם, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ, עַל-יְרֵכוֹ; עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר, בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ.
{כח} וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ.
חלקם נענשו על ידי הקדוש ברוך הוא.
ספר שמות, פרק ל"ב:
{לה} וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן.
גם אהרון עצמו נענש במיתת בניו נדב ואביהוא.
ספר ויקרא, פרק י':
{א} וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם.
{ב} וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה.
חלקנו ממשיך להיענש במרוצת הדורות, חטא העגל חל בי"ז תמוז, בתאריך בו בוטל קורבן התמיד בבית הראשון וכן הובקעה העיר בבית השני.
משה רבנו הוכיח שוב את היותו מנהיג חד פעמי, שמול עיניו עומדת תמיד טובתו של עם ישראל.
בהמשך הפרשה הוא זוכה להתגלות מיוחדת של הקדוש-ברוך-הוא.
ספר שמות, פרק ל"ג:
{יז} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה: כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם.
{יח} וַיֹּאמַר: הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ.
{יט} וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה, לְפָנֶיךָ; וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם.
במסגרת התגלות זו מקבל משה רבנו "נוסחת קסמים" לפנייה לקדוש-ברוך-הוא לבקשת מחילה, תפילה המכונה "י"ג המידות".
בשלב זה הקדוש-ברוך-הוא מסביר שהתפילה המיוחדת הזו תיענה בעת שהוא יחפוץ לרחם.
ספר שמות, פרק ל"ד:
{י} וַיֹּאמֶר, הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, נֶגֶד כָּל-עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת, אֲשֶׁר לֹא-נִבְרְאוּ בְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הַגּוֹיִם; וְרָאָה כָל-הָעָם אֲשֶׁר-אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת-מַעֲשֵׂה יְהוָה, כִּי-נוֹרָא הוּא, אֲשֶׁר אֲנִי, עֹשֶׂה עִמָּךְ.
במעמד ההתגלות מבטיח הקדוש-ברוך-הוא שתפילת י"ג המידות לעולם לא תשוב ריקם ותמיד תיענה.
כך ניתן למצוא אותה בסדר הסליחות ובתפילות יום הכיפורים.
;){kind=link}