פרשת משפטים כשמה כן היא, מביאה בפנינו אוסף של משפטים בעניינים יומיומיים, חלקם נותרו בתצורתם גם כיום, בעוד שחלקם היו מקובלים בעבר אך ניתן להסיק מהם לימינו אנו. עבדים ושפחות, שוורים שנוגחים ופוגעים, שמירת חפצים, השכרה, השאלה, נזיקין ופלילים, הפרשה מכסה נושאים רבים.
ספר שמות, פרק כ"א:
{א} וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם.
בנוסף על עשרת הדיברות, גם דינים אלה נאמרו וניתנו בסיני, ומשה נדרש לשים אותם בפי עם ישראל. האם הכוונה לשינון ההלכות בלבד?
על פי המדרש אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה רבנו, לא די בכך שתשנה בפני בני ישראל את הפרקים מספר פעמים, עליהם להבין את הטעמים והפירושים של ההלכות. לכן נאמר "אשר תשים בפיהם", עליך לסדר ולהגיש בפני עם ישראל את הדינים והמשפטים מפורשים ומבוארים כסעודה המוגשת על שולחן הערוך ומוכן לאכילה.
בהמשך הפרשה מתבשרים בני ישראל אודות מלאך הצפוי ללוותם בכניסתם אל המקום אשר הכין הקדוש-ברוך-הוא בעבורם.
ספר שמות, פרק כ"ג:
{כ} הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.
מהו אותו המקום?
מקריאה ראשונה נראה שהכוונה היא לארץ ישראל, אותה מתעתד הקדוש-ברוך-הוא להנחיל לעם ישראל.
על פי המדרש הכוונה לבית המקדש, והמקום שהוכן כבר מבעוד מועד הוא זה שמקומו מעלה ניכר כנגדו, שכסא הכבוד מכוון מולו, זהו בית המקדש של מעלה. מקרא זה הוא אחד מכמה מקראות המצביעים על ייחודיותו של מקום המקדש בהר הבית, המכוון מול בית המקדש של מעלה.
;){kind=link}