פרשת יתרו פותחת בביקורו של יתרו חותן משה במחנה ישראל. בפעם האחרונה שמשה וחותנו התראו, משה ביקש את רשותו לצאת למצרים.
ספר שמות, פרק ד':
{יח} וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי אֲשֶׁר-בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם.
הפעם המפגש מתרחש לאחר שהבשורה אודות גאולת ישראל וקריעת ים סוף מגיעה עד מדין הרחוקה.
ספר שמות, פרק י"ח:
{א} וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.
יתרו מגיע, עם ציפורה אשת משה וילדיהם גרשום ואליעזר, אל מחנה ישראל במדבר. שם הוא פוגש שוב את משה, הפעם כמנהיג העליון של עם ישראל, בעל קשר ישיר לקדוש ברוך הוא, הוא המביא את דבר האל בפני מאות אלפי בני ישראל והוא שמנהיג ושופט את כולם.
ספר שמות, פרק י"ח:
{ח} וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם, עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל: אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יְהוָה.
{ט} וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ--עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל: אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם.
{י} וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם.
יתרו נדהם לשמוע את סיפורי הניסים שאירעו לעם ישראל. הוא מבין שאין שום דבר טבעי בכך שעם המונה מאות אלפי עבדים יצליח להשתחרר במלואו מארץ מסוגרת שבראשה עומד השליט האכזר פרעה.
למחרת מפגש איחוד המשפחות המרגש יושב משה רבנו כמנהגו לשפוט את העם. קשה להעלות על הדעת כמה משפטים נדרש לשפוט בין אדם לחברו בעם המונה מאות אלפים.
ספר שמות, פרק י"ח:
{יד} וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם--מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב.
יתרו צופה במחזה ומציע למשה האצלת סמכויות, זו שמהווה את הבסיס למערכת המשפט הישראלית כפי שהיא מוכרת לנו כיום.
ספר שמות, פרק י"ח:
{כא} וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.
{כב} וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ.
יתרו מזמין את משה למנות שופטים על כל קבוצת אנשים באופן היררכי, שופטים לעשרות, חמישים, מאות ואלפי אנשים, כך שרק הדינים המורכבים ביותר יובאו אליו.
בהמשך הפרשה מתואר מעמד הר סיני, מפגש מיוחד וחד פעמי בין בני אדם לבורא עולם, בו נחתמת ברית חגיגית בין הצדדים עם ישראל לקדוש-ברוך-הוא.
ספר שמות, פרק י"ט:
{ה} וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.
{ו} וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
עם ישראל מתחייב לשמור את פרטי הברית ובתמורה להיות העם הנבחר, בנו הבכור המועדף והמושגח של הקדוש-ברוך-הוא.
במעמד הברית אין שום אלמנט טבעי.
ספר שמות, פרק י"ט:
{יח} וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה, בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד.
{יט} וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.
הר אפוף עשן מסתורי, אש בוערת בקצהו וקול שופר חזק, שמרגע לרגע רק מתחזק.
גם בספר דברים מתואר המחזה באופן חריג לא פחות.
ספר דברים, פרק ד':
{יא} וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן, תַּחַת הָהָר; וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, עַד-לֵב הַשָּׁמַיִם--חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל.
{יב} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל.
בני ישראל נחרדים ומבקשים ממשה לדבר אליהם במקום הקב"ה.
ספר שמות, פרק כ':
{יד} וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.
{טו} , וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן-נָמוּת.
על פי המסורת בני ישראל שמעו מפי הקדוש-ברוך-הוא את שני הדיברות הראשונים בלבד. שמונת הדיברות הבאים נמסרו להם על ידי משה רבנו בעזרתו של הקדוש-ברוך-הוא שחיזק את קולו כך שיישמע ע"י כולם.
ספר שמות, פרק כ':
{ב} אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.
"אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" מכיל את תמצית רמ"ח (248) מצוות עשה.
"לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי" מגלם בתוכו את שס"ה (365) מצוות לא-תעשה.
שני הדיברות הראשונים מכילים בתוכם למעשה את כל תרי"ג (613) המצוות, והם אלה שנאמרו לבני ישראל ישירות על ידי הקדוש-ברוך-הוא.
;){kind=link}