פרשת השבוע הקודמת הסתיימה במתח. בנימין נמצא "אשם" בנטילת הגביע של יוסף ובמשפט מזורז שעורך לו שליט מצרים נגזר עליו לשמש כעבד (מזכיר לכם משהו? אח שגוזר עבדות על אחיו).
פרשת ויגש נפתחת בסגירת מעגל עם תיקון. יהודה, שהציע לפני כמה פרקים למכור את יוסף, ניגש אליו ביראה ורעד.
ספר בראשית, פרק מ"ד:
{יח} וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה
הוא מציג ליוסף עסקת חליפין הכרוכה בהפיכה לעבד של לא אחר מאשר הוא עצמו:
ספר בראשית, פרק מ"ד:
{לג} וְעַתָּה יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם-אֶחָיו.
המחווה המרגשת, ההבנה שהאחים מתחרטים על מכירתו, האיזכורים של אביו וכן דמותו של אחיו הצעיר בן אימו ניבטת אליו מבין האחים, כל אלה שוברים לחלוטין את הפאסון שיוסף בקושי הצליח להחזיק עד כה.
ספר בראשית, פרק מ"ה:
{א} וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו.
{ב} וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה
תארו לכם את אחי יוסף המבוהלים עומדים בביתו המפואר של שליט מצרי, דובר מצרית, בעל תספורת מצרית ושם מצרי, לאחר שנמצאו אשמים, כשלפתע השליט מבקש מכולם לצאת ולהשאיר איתו רק אותם. אלא שבמקום להעניש אותם, השליט מתחיל לבכות.
ספר בראשית, פרק מ"ה:
{ג} וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.
תארו לכם איזו בהלה ודאי אחזה בהם כשהם שמעו לפתע את השליט המצרי מדבר בלשונם ומזדהה כאחיהם האובד.
יוסף היה בן שבע עשרה כשנמכר לעבד.
ספר בראשית, פרק ל"ז:
{ב} אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם.
בגיל 30 הוא החל לשלוט בארץ מצרים.
ספר בראשית, פרק מ"א:
{מו} וְיוֹסֵף, בֶּן-שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בְּעָמְדוֹ, לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם; וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה, וַיַּעֲבֹר בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
מאז חלפו שבע שנות השובע ועוד שנתיים מתוך שבע שנות הרעב.
ספר בראשית, פרק מ"ה:
{ו} כִּי-זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין-חָרִישׁ וְקָצִיר
סה"כ האחים לא התראו עשרים ושתיים שנים. מספיק זמן בשביל כולם להתבגר, יוסף עוד היה נער צעיר, בנימין היה ילד, כך שהאחים די נבהלים כשהם מגלים שיוסף הוא העומד בפניהם. רק לאחר שיוסף משכנע את אחיו שאין בו כעס עליהם, שהכל היה בידי שמיים, רק אחרי שהוא עובר בין כולם, בוכה על כל אחד ומנשק כל אחד מהם, רק אז האחים מתרצים לדבר עימו.
ספר בראשית, פרק מ"ה:
{ח} וְעַתָּה לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
{טו} וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ.
יוסף שולח את אחיו להביא את כל בית אביו למצרים, וכך מתחילה להתממש ההבטחה שנתן הקדוש-ברוך-הוא לאברהם בברית בין הבתרים.
ספר בראשית, פרק ט"ו:
{יג} ויאמר לאברם, ידוע תדע כי-גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, ועינו אותם--ארבע מאות, שנה.
{יד} וגם את-הגוי אשר יעבודו, דן אנוכי; ואחרי-כן ייצאו, ברכוש גדול.
הבטחה שתסתיים בהמשך ביציאת מצרים.
;){kind=link}