בפרשת נח מובאים שני אירועים של מרד בקדוש-ברוך הוא.
המרד הראשון הסתיים במבול, ואילו השני בפיזורם של בני האדם במרחבי העולם.
ספר בראשית, פרק ו':
{יא} וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס.
{יב} וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ.
{יג} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ.
על פי המדרש דור המבול חטאו בעבודה זרה, בגילוי עריות ובגזל, אך מבין עבירות חמורות אלה דווקא הגזל הוא שהכריע את הכף והביא עליהם את גזירת המבול, מבלי יכולת לשנותה.
ספר בראשית, פרק ז':
{כא} וַיִּגְוַע כָּל-בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, וּבְכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ--וְכֹל, הָאָדָם.
{כב} כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת-רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה--מֵתוּ.
{כג} וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ, מִן-הָאָרֶץ; וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּתֵּבָה.
השלכותיו של המבול היו חמורות ביותר, כל היצורים החיים ביבשה אבדו, ובכללם כלל בני האדם, למעט נח ומשפחתו.
לעומת זאת בהמשך הפרשה מתוארת אידיליה של ממש.
ספר בראשית, פרק י"א:
{א} וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.
{ב} וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
{ג} וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.
בימים ההם כל אומות העולם דיברו שפה אחת, לשון הקודש. בני האדם הסכימו כולם שאין כל הצדקה לכך שבורא עולם נמצא ברקיע לבדו בעוד שהם מוגבלים לתחומי האדמה שלמטה, כך שהכי הגיוני לבנות מגדל שמגיע השמיימה ולהילחם בו.
ספר בראשית, פרק י"א:
{ח} וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.
{ט} עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.
עונשם של בני האדם במקרה זה הוא בלבול לשונם ובהפצתם ברחבי העולם. צוות הבניה של מגדל בבל אינו מצליח לתקשר, וכך הרעיון נופל ובני האדם מתפזרים ומתרחקים.
לכאורה עונשו החמור של דור המבול עשוי לרמז על כך שחטאם גדול יותר. אלא שבני דור המבול, על אף שחטאו רבות, עדיין לא תכננו מרד ישיר בקדוש-ברוך-הוא. מדוע אם כן נענשו באובדן מוחלט מעל פני האדמה בעוד שבני דור מגדל בבל רק נפוצו בארץ אך לא אבדו כליל מן העולם?
על פי המדרש דור המבול חטאו בגזל, ובאופן כללי היו אנשי ריב ומדון. לכן החמיר עימם הקדוש ברוך הוא ואיבדם מן העולם. לעומת זאת, החוטאים במגדל בבל נהגו באחווה ורעות ביניהם (אידיליה של ממש), לכן הקל הקדוש-ברוך-הוא בעונשם ולא האבידם.
מכאן ניתן ללמוד כמה שנואה המחלוקת וגדול השלום.
;){kind=link}