קצת על פרשת בראשית...
פרשת בראשית פותחת בתיאור של מעשה הבריאה.
ביומה השישי מובא התיאור עבור נזר הבריאה, האדם.
ספר בראשית, פרק א':
{כו} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.
{כז} וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ.
הפסוק הזה מעורר תמיהה, למה הכוונה ב"נעשה"? מדוע לא נכתב "אעשה"?
על פי המדרש התייעץ הקדוש-ברוך-הוא עם המלאכים בעת בריאת האדם. לא שחלילה הוא היה זקוק לעזרתם או לרשותם, אלא שבשל מידת הענווה שבו הוא חלק כבוד למלאכי עליון.
מדוע דווקא בבריאת האדם ולא קודם לכן? האדם נברא בדמות המלאכים, ובשל חשיבותו הרבה כגולת הבריאה רצה האל לוודא שהמלאכים לא יתקנאו בו. לפיכך הוא נמלך בהם.
עניין הקנאה בבריאת האדם נשנה בפרשה.
ספר בראשית, פרק ב':
{ז} וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.
אלוקים יצר את האדם הן "מן העליונים" והן "מן התחתונים". הוא צבר עפר מן האדמה וברא לו גוף גשמי (מן התחתונים), וכן נפח בו נשמה רוחנית (מן העליונים).
בכל ששת ימי המעשה נשמרה חלוקה ברורה ומאוזנת של הבריאה בין העליונים ובין התחתונים.
ביום הראשון נבראו השמיים (עליונים) והארץ (תחתונים)
ביום השני "יהי רקיע בתוך המים" (לעליונים)
ביום השלישי "תיראה היבשה" (לתחתונים)
ביום הרביעי נתלו ברקיע המאורות (לעליונים)
ביום החמישי "ישרצו המים" (לתחתונים)
וביום השישי... אילו היה האדם נברא מן העליונים בלבד או מן התחתונים בלבד, לא היו ברואי מטה וברואי מעלה שקולים, קבוצה אחת היתה זוכה ביום בריאה נוסף.
על כן נברא האדם בהרכבה מן העליונים ומן התחתונים.
מהקפדתו של הקדוש-ברוך-הוא שלא תהיה קנאה במעשה בראשית יש לנו ללמוד להשתדל למנוע קנאה מהזולת.
;){kind=link}