פרשת כי תבוא מפרטת, בין היתר, את הברכות הצפויות לחול על מי שיקיים את דברי התורה, וכן לא עלינו, את הקללות שתבואנה על ראשו של מי שמפר אותם וסר מן הדרך הישרה (לא קללות סימפטיות בכלל).
בסוף הפרשה פונה משה אל כל עם ישראל.
ספר דברים, פרק כ"ט:
{א} וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַתֶּם רְאִיתֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ.
{ב} הַמַּסּוֹת, הַגְּדֹלֹת, אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ--הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים, הָהֵם.
{ג} וְלֹא-נָתַן יְהוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת, וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.
אף שראיתם את האותות והמופתים הרבים, במצרים, על שפת הים, במתן תורה, במדבר, בכל זאת לא ניתנה בכם דעת להכיר בחסדיו הרבים של הקדוש-ברוך-הוא עליכם, ומתוך כך להיות דבקים בו ולקיים את מצוותיו. עד ליום הזה.
מה קרה ביום הזה בעצם?
על פי המדרש, היה זה היום בו נתן משה את ספר התורה לבני לוי.
ספר דברים, פרק ל"א:
ט וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.
באותו היום באו בני ישראל כולם אל משה רבנו ואמרו לו, משה רבנו מדוע נתת את התורה הקדושה לבני לוי בלבד? הלא כולנו עמדנו יחד בהר סיני וקיבלנו עלינו את התורה, מדוע אם כן אתה משליט את בני שבטך עליה?
בני ישראל הביעו את חששותיהם מכך שבעתיד יאמרו להם בני לוי שהתורה לא ניתנה לכלל ישראל, אלא להם בלבד.
משה רבנו שמח מאוד לשמוע זאת, הוא הבין שבני ישראל אכן חפצים בתורה ומוקירים אותה.
מדבריהם הוא הבין שהקהל הרב שהוציא מעבדות מצרים התגבש לכדי עם אחד, עמו של הקדוש-ברוך-הוא.
ספר דברים, פרק כ"ז:
ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, אֶל כָּל-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ.
יהי רצון שנזכה להיות תמיד מאוחדים לעם ולהביא עלינו את כל הברכות המצוינות בפרשה.
;){kind=link}