בשלהי פרשת שופטים מופיע דין עגלה ערופה, העוסק במקרים בהם גופת אדם נמצאת בשדה, בעוד שזהות הרוצח אינה ידועה.
ספר דברים, פרק כ"א:
{א} כִּֽי־יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל בָּֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֤ן לְךָ֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ נֹפֵ֖ל בַּשָּׂדֶ֑ה לֹ֥א נוֹדַ֖ע מִ֥י הִכָּֽהוּ׃
{ב} וְיָֽצְא֥וּ זְקֵנֶ֖יךָ וְשֹֽׁפְטֶ֑יךָ וּמָֽדְדוּ֙ אֶל־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבֹ֥ת הֶֽחָלָֽל׃
הזקנים והשופטים הנזכרים בפסוק הם אנשי סנהדרין גדולה, בית הדין הגדול המונה שבעים ואחד דיינים, הממוקם בלשכת הגזית בירושלים והוא בעל הסמכות הבכירה ביותר (בכוחו להכריע בין היתר אף אם לגזור מיתה על נאשם). עליהם מוטל למדוד את המרחק ממקום הימצאות החלל לכל צד, על מנת לקבוע מי העיר הקרובה אליו ביותר.
ספר דברים, פרק כ"א:
{ג} וְהָיָ֣ה הָעִ֔יר הַקְּרֹבָ֖ה אֶל־הֶֽחָלָ֑ל וְלָֽקְח֡וּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֜וא עֶגְלַ֣ת בָּקָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־עֻבַּד֙ בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־מָשְׁכָ֖ה בְּעֹֽל׃
{ד} וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֤וא אֶת־הָֽעֶגְלָה֙ אֶל־נַ֣חַל אֵיתָ֔ן אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יֵעָבֵ֥ד בּ֖וֹ וְלֹ֣א יִזָּרֵ֑עַ וְעָֽרְפוּ־שָׁ֥ם אֶת־הָֽעֶגְלָ֖ה בַּנָּֽחַל׃
חכמי ישראל נדרשים להביא עגלת בקר לנחל איתן. ייתכן שמדובר בנחל איתן במובן שאנו מכירים אותו, נחל בו הזרימה חזקה, אך ייתכן גם שהכוונה לעמק שהקרקע בו קשה, שלא נעבד ולא נזרע לעולם.
כל הטקס עושה רושם מעט מוזר, אך ניתן להניח שהרעיון הוא לערוף עגלה בת שנתה שטרם עשתה פירות (שלא הולידה צאצאים) במקום שאינו עושה פירות (שהקרקע בו לא מאפשרת גידולים) ובכך לכפר על הריגתו של אדם זה, שלא הניחו לו להמשיך ולחיות ולעשות פירות, כלומר לקיים מצוות ומעשים טובים.
ספר במדבר, פרק כ"א:
{ו} וְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל־הֶֽחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־הָֽעֶגְלָ֖ה הָֽעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל׃
{ז} וְעָנ֖וּ וְאָֽמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שפכה (שָֽׁפְכוּ֙) אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ׃
החלק הזה עשוי לעורר תמיהה. האם ניתן להעלות על הדעת שזקני בית דין הם הרוצחים? זקני העיר שנמצאה כקרובה ביותר אל החלל מצהירים למעשה שאינם אשמים במיתתו, משום שלא ראו אותו יוצא מחוץ לעיר מבלי להציע לו צידה לדרך, וכן לא ראו אותו יוצא לבדו לדרך ללא ליווי.
אנו יכולים ללמוד מכך על האחריות שיש לנו כלפי זולתנו, על המחויבות שלנו לדאוג לאחר לצידה ולהגנה וכן לחלק שלנו בפגיעה באחר בעת שאנו מעלימים עין ממצוקתו.
