בין העניינים המובאים בפרשת נשא מצוין יום הקמת המשכן. המשכן היווה מעין בית מקדש שנסע עם בני ישראל במסעותיהם במדבר. במשכן, וליתר דיוק בחלק המכונה "קודש הקודשים" שרתה השכינה, ומשם נדבר האל עם משה.
יום הקמת המשכן התרחש בראש חודש ניסן בשנה השנייה לצאתם של בני ישראל מארץ מצרים.
ספר במדבר - פרק ז׳ - פסוק א׳:
{א} וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּמְשַׁ֨ח אֹת֜וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וַיִּמְשָׁחֵ֖ם וַיְקַדֵּ֥שׁ אֹתָֽם׃
מסתבר שבעבר הופיעה המילה "כלות" בספרי התורה כך: "כלת", כדי לרמז על כך שביום הקמת המשכן היו בני ישראל ככלה הנכנסת לחופתה. איזו התרגשות שררה בוודאי במחנה בני ישראל ביום הקמת המשכן.
ספר במדבר - פרק ז׳ - פסוק ב׳:
{ב} וַיַּקְרִ֙יבוּ֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רָאשֵׁ֖י בֵּ֣ית אֲבֹתָ֑ם הֵ֚ם נְשִׂיאֵ֣י הַמַּטֹּ֔ת הֵ֥ם הָעֹמְדִ֖ים עַל־הַפְּקֻדִֽים׃
בראש כל שבט משניים עשר השבטים עמד נשיא שייצג אותו בעניינים שונים, למשל בעת מפקד, וכן ביום חנוכת המשכן.
לפי המדרש האנשים שנבחרו להיות נשיאי השבטים תוגמלו על מידת החסד המדהימה שהם הפגינו בימי השעבוד במצרים. בימים ההם מונה על כל קבוצת עבדים עבריים שוטר עברי, שאמור היה לרדות בהם ולהכות אותם בעת שלא עמדו במכסת העבודה הנדרשת. בפני השוטר עמדה ברירה, להכות את חבריו העבריים או להיות מוכה על ידי הנוגש המצרי שהיה ממונה עליו. השוטרים בחרו להיות מוכים ובלבד שלא להרים יד על אחיהם העבריים, וכך זכו, בין היתר, לכבוד הגדול הזה.
שנזכה כולנו להרבות חסדים כמוהם.
שבת שלום...
;){kind=link}