עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
ליברלית, דמוקרטית, צמחונית, אוהבת את התנ"ך, את היהדות ואת מי ששומר עלינו מלמעלה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
פרשת השבוע  (20)
תורה  (20)
ארכיון
פרשת וזאת הברכה
25/09/2018 09:10
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
קצת על פרשת וזאת הברכה...
אז זהו, אחרי הכנה לא קצרה כלל, כראוי למנהיג בשיעור הקומה שלו, אנו נפרדים ממשה רבנו.
הגיע זמנו של האיש שהוציא את עם ישראל ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את המן, קיבל את התורה מידי האלוקים והעבירה לעם.
רגע לפני מותו ממלא הקדוש-ברוך-הוא את משאלתו ומציג בפניו, אם כי מרחוק, את הארץ אליה ייחל להיכנס. הארץ הטובה שהובטחה לאבותינו, ארץ זבת חלב ודבש.

ספר דברים, פרק ל"ד:
{א} וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. 
{ב} וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. 
{ג} וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים--עַד-צֹעַר.

על פי המדרש הראה הקדוש-ברוך-הוא למשה רבנו לא רק את הארץ הגלויה לעיניים. הוא ראה את ארץ ישראל ראייה ארבע-מימדית, הנעה במרחב המקום והזמן יחדיו, ראייה עתידית של כל הצפוי להתרחש לעם ישראל בארצם במשך הדורות. משה רבנו חזה בעתיד לבוא על כל אחד משבטי ישראל, הן בימי הגדולה והן בימי השפל.
הוא ראה את שבט דן חוטאים בעבודה זרה, אך גם את שמשון הגיבור, מצאצאי שבט דן שהושיע את ישראל מיד הפלישתים.

ספר שופטים, פרק י"ח:
{ל} וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי-דָן, אֶת-הַפָּסֶל; וִיהוֹנָתָן בֶּן-גֵּרְשֹׁם בֶּן-מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו, הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי, עַד-יוֹם, גְּלוֹת הָאָרֶץ. 

ספר שופטים, פרק י"ג:
{ב} וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ; וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה, וְלֹא יָלָדָה. 
{ה} כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ--כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.

הוא צפה בדבורה הנביאה ובברק בן אבינועם מקדש נפתלי נלחמים בסיסרא וצבאו ומנצחים אותם.
הוא חזה ביהושוע בן נון משבט אפרים נלחם במלכי ארץ כנען וכובש אותה, וכן בגדעון משבט מנשה שנלחם במדין ועמלק והציל את עם ישראל מידם.
הוא הביט בארץ יהודה ובשושלת מלכי בית דויד לדורותיהם.
עד הים האחרון.... האם הכוונה היא אכן לחלקה המערבי של ארץ ישראל הגובל בים?
יש המציעים לקרוא את הפסוק "עד היום האחרון", הקדוש-ברוך-הוא הראה למשה את כל העתיד לבוא על ישראל עד לתחיית המתים, הוא היום האחרון שלפני העולם הבא.
גם הנגב הוצג בפני משה רבנו, חלקה הדרומי של ארץ ישראל, אך כבר נוכחנו לגלות שהעיר חברון סמוכה לנגב, חברון בה ממוקמת מערת המכפלה, מקום קבורת אבות האומה.

ספר במדבר, פרק י"ג:
{כב} וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם.

בכיכר זכה משה לראות את שלמה המלך יוצק את כלי המקדש, כשהוא חופר בעובי אדמת מישור הירדן תבניות על פי צורתם המבוקשת של הכלים ושופך נחושת מותכת לתוכם:

ספר מלכים א', פרק ז':
{מו} בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ, בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה, בֵּין סֻכּוֹת, וּבֵין צָרְתָן.
{מז} וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה אֶת-כָּל-הַכֵּלִים, מֵרֹב מְאֹד מְאֹד--לֹא נֶחְקַר, מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת. 
{מח} וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה--אֵת כָּל-הַכֵּלִים, אֲשֶׁר בֵּית יְהוָה:  אֵת, מִזְבַּח הַזָּהָב, וְאֶת-הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים, זָהָב.

משה רבנו ראה כל כך הרבה שיש האומרים שמה שראה רב על מה שהלך יהושוע.
0 תגובות
פרשת האזינו
17/09/2018 20:51
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בפרשת האזינו אנו מתקרבים אל הסוף, סוף חומש דברים, סוף התורה, סוף חייו של משה רבנו...
לאחר השירה המובאת בפרשה, המזהירה את ישראל שלא לסור מן הדרך הישרה, פונה אליו הקדוש-ברוך-הוא ומזמין אותו לעלות על הר נבו כדי לראות מרחוק את ארץ כנען, שכן לא ניתנה לו הרשות להיכנס אליה. בהר זה נגזר עליו למסור את נשמתו לבורא.
הלשון בה נעשה שימוש מזכירה קצת את סופן של אגדות הילדים "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".

ספר דברים, פרק ל"ב:
{מח} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר.
{מט} עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה.
{נ} וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף, אֶל-עַמֶּיךָ:  כַּאֲשֶׁר-מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ, בְּהֹר הָהָר, וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו. 

מה פשר הביטוי "עד עצם היום הזה"?
בשלושה מקומות בתורה אנו נתקלים בו.

ספר בראשית, פרק ז':
{יג} בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ, וְשֵׁם-וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי-נֹחַ; וְאֵשֶׁת נֹחַ, וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי-בָנָיו אִתָּם--אֶל-הַתֵּבָה.

בני דורו של נוח, הרשעים שהביאו על העולם את המבול בחטאיהם, נשבעו שאם נוח יעז רק להתקרב אל התיבה, לא רק שהם לא יאפשרו לו, אלא שהם יבקעו את התיבה באמצעות כלי ברזל שונים. לפיכך אמר הקדוש-ברוך-הוא "הריני עושה למען כבודי ומכניס את נוח ומשפחתו לתיבה לאור היום, כשעיני כולן צופות בהם, כל מי שחושב שיש בידו הכוח למחות מוזמן לבוא ולנסות". כך הסתיימו החיים על פני האדמה כפי שהיו לפני המבול.

ספר שמות, פרק י"ב:
{נא} וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:  הוֹצִיא יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--עַל-צִבְאֹתָם. 

המצרים גמרו בליבם לשעבד את בני ישראל לעולמים. הם נשבעו שאם בני ישראל רק יעזו לנסות לצאת מארץ מצרים, לא רק שהם ימנעו מהם, אלא שהם יטבחו בהם באמצעות חרבות וכלי לחימה שונים. לפיכך אמר הקדוש-ברוך-הוא "הריני מוציאם ממצרים לאור היום, לעיני כל המצרים, כל מי שחושב שהוא יכול לעצור אותי מוזמן לנסות". כך יצאו בני ישראל ממצרים ותם פרק השעבוד בחיי העם.

גם בפרשה זו אנו טועמים את טעמו של הסוף.
בני ישראל, בשל חיבתם הרבה למשה רבנו, נשבעו שאם הם ירגישו שמשה ינסה לעלות להר ולצעוד אל מותו, הרי שהם ימנעו ממנו בכל דרך אפשרית. מנהיג בשיעור קומתו, שהוציאם ממצרים, קרע להם את הים, הוריד את המן, העלה את הבאר ונתן את התורה הקדושה, אין בכוונתם לוותר עליו.
גם כאן אמר הקדוש-ברוך-הוא, הרי אני מכניסו למערה שהוכנה לקבורתו לאור היום, לעיני כל העם, בגלוי ובפרסום, ומי שחש שיש בידו הכוח למחות מוזמן לנסות.
0 תגובות
פרשת וילך
12/09/2018 20:51
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בפרשת וילך אנו מגיעים ליום פטירתו של משה רבנו עליו השלום.

ספר דברים, פרק ל"א:
{א} וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.
{ב} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.

משה רבנו מסביר לעם ישראל שאינו יכול עוד להמשיך בהנהגת העם. האם משה רבנו התעייף? שמא נחלש כוחו? קפצה עליו הזיקנה?

ספר דברים, פרק ל"ד:
{ז} וּמֹשֶׁה, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה.

אף ביום מותו לא נראה היה שהזדקן. מדוע נאמר אם כן "לא אוכל"?
ביומו האחרון של משה רבנו ניטלה ממנו הנהגת ישראל וניתנה למחליפו יהושוע.
אלוקים אסר עליו לעבור את הירדן ובכך מנע ממנו להמשיך בהנהגת העם.
לפי מדרש אחר, משה רבנו לא יכול היה עוד להנהיג את העם משום שנסתמו ממנו מעיינות החכמה.
עד כה היה בו כוח ללמד את בני ישראל את התורה ולחדש בה כמעיין המתגבר, ומיום זה ואילך הועברו יכולות אלה ליהושוע. 

אגב, "בן מאוד ועשרים שנה אנכי היום", על פי המדרש באותו היום הושלמו שנותיו של משה רבנו.
בז' באדר הוא נולד ובז' באדר הוא נפטר מן העולם.
0 תגובות
פרשת ניצבים
04/09/2018 22:39
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת ניצבים נפתחת בהתכנסות בני ישראל לקראת יומו האחרון של משה רבנו, על מנת להכניסם בברית עם הקדוש-ברוך-הוא.

ספר דברים, פרק כ"ט:
{ט} אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. 
{יא} לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ:  אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. 

על פי חלק מהמדרשים פרשת "אתם ניצבים היום" נאמרה ביום מותו של משה רבנו. על פי מדרשים אחרים "היום" הוא ראש השנה, עליו נאמר "היום הרת עולם", שכן פרשת ניצבים תמיד נקראת לפני ראש השנה.

משה משביע את עם ישראל שלא ידבוק מהם שמץ מעבודת האלילים של יושבי הארץ, ומסביר להם מה העונשים הצפויים בגין עבירה חמורה זו.
בסיום הפרשה מצוינים העדים לברית זו.

ספר דברים, פרק ל':
{יט} הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ.

השמיים והארץ משמשים עדים משום שהם קיימים לעולם. כך כאשר יסורו בני ישראל מהדרך הישרה וייענשו בהתאם, השמיים והארץ עדיין יהיו קיימים ויעידו שהתרו בפניהם והזהירו אותם שלא לעבור על דברי הברית.
אך אין זו הסיבה היחידה לבחירה בעדים אלה. אמר הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל, הביטו בשמיים שבראתי עבורכם, האם מיום בריאתם ועד היום שינו דבר ממנהגם? האם נתקלתם בבוקר בו לא זרחה השמש במזרח והאירה לעולם?

ספר קוהלת, פרק א':
{ה} וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ--שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם.

הביטו בארץ שלרגלכם, האם אירע שהתנהגה שלא כצפוי ובניגוד לחוקי הבריאה? שמא זרעתם בה חיטים והיא הצמיחה שעורים?
עולם כמנהגו נוהג, על פי חוקי הטבע אותם הכתיב הקדוש-ברוך-הוא בבריאת העולם.
השמיים והארץ אינם מקבלים שכר בעבור ציותם לחוקיו של הקדוש-ברוך-הוא, וכן הם אינם נענשים אם סרים מהם. אם על אף זאת הם ממשיכים הם לנהוג כפי שנצטוו, הרי שאתם שאם תשמרו על המצוות והחוקים תקבלו שכר רב, ואילו אם תחטאו תבוא עליכם פורענות ותענשו ביד קשה, על אחת כמה וכמה שאין לכם לסור מדרך הישר.
0 תגובות
פרשת כי תבוא
28/08/2018 19:38
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת כי תבוא מפרטת, בין היתר, את הברכות הצפויות לחול על מי שיקיים את דברי התורה, וכן לא עלינו, את הקללות שתבואנה על ראשו של מי שמפר אותם וסר מן הדרך הישרה (לא קללות סימפטיות בכלל).
בסוף הפרשה פונה משה אל כל עם ישראל.

ספר דברים, פרק כ"ט:
{א} וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אַתֶּם רְאִיתֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. 
{ב} הַמַּסּוֹת, הַגְּדֹלֹת, אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ--הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים, הָהֵם. 
{ג} וְלֹא-נָתַן יְהוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת, וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.

אף שראיתם את האותות והמופתים הרבים, במצרים, על שפת הים, במתן תורה, במדבר, בכל זאת לא ניתנה בכם דעת להכיר בחסדיו הרבים של הקדוש-ברוך-הוא עליכם, ומתוך כך להיות דבקים בו ולקיים את מצוותיו. עד ליום הזה.
מה קרה ביום הזה בעצם?
על פי המדרש, היה זה היום בו נתן משה את ספר התורה לבני לוי.

ספר דברים, פרק ל"א:
ט וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.

באותו היום באו בני ישראל כולם אל משה רבנו ואמרו לו, משה רבנו מדוע נתת את התורה הקדושה לבני לוי בלבד? הלא כולנו עמדנו יחד בהר סיני וקיבלנו עלינו את התורה, מדוע אם כן אתה משליט את בני שבטך עליה?
בני ישראל הביעו את חששותיהם מכך שבעתיד יאמרו להם בני לוי שהתורה לא ניתנה לכלל ישראל, אלא להם בלבד.
משה רבנו שמח מאוד לשמוע זאת, הוא הבין שבני ישראל אכן חפצים בתורה ומוקירים אותה.
מדבריהם הוא הבין שהקהל הרב שהוציא מעבדות מצרים התגבש לכדי עם אחד, עמו של הקדוש-ברוך-הוא.

ספר דברים, פרק כ"ז:
ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, אֶל כָּל-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ.

יהי רצון שנזכה להיות תמיד מאוחדים לעם ולהביא עלינו את כל הברכות המצוינות בפרשה.
0 תגובות
פרשת כי תצא
22/08/2018 17:38
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת כי תצא פותחת בנושא שעורר דיון סוער לא מזמן.

ספר דברים, פרק כ"א:
{י} כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. 
{יא} וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.

האם ניתן להבין מפסוק זה שהתורה מעודדת נישואין לנשים זרות?
חכמינו אומרים שדיברה התורה כנגד יצר הרע, המתגבר על האדם ומבקש להכשילו בחטא. התרחיש של חייל היוצא למלחמה הרחק מביתו ופוגש בזרה מיסתורית ויפה המוצאת חן בעיניו אינו בלתי סביר, וממילא אם לא יותר לו לשאת אותה, סיכוי גבוה שיישא אותה באיסור. אם כן, עדיף שיעשה זאת תחת מגבלות מסוימות, כפי שמתואר בהמשך.

ספר דברים, פרק כ"א:
{יב} וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ.
{יג} וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ, וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ, לְאִשָּׁה.

מה המטרה של כל החודש הזה בו מבלה הגויה בביתו לאחר שגילחה את ראשה וגידלה את ציפורניה פרא?
הגויים נהגו בעת שיצאו למלחמה להלביש את בנותיהם בבגדים נאים, על מנת להסיח את דעתם של חיילי האויב מהמלחמה. התורה מציבה בפני החייל השובה אוסף תנאים על מנת להמאיס עליו את הגויה. היא מצווה עליו להסיר ממנה את שמלת שביה, להושיבה בביתו, בחדר בו הוא רגיל לשהות, באופן שבכל עת שייכנס או ייצא מהבית ייתקל בה, כשהיא מבכה את הוריה, בעוד שאישתו הישראלית שמחה ויפה. כל זאת על מנת שיאות לשלחה ולא לשאת אותה.

ספר דברים, פרק כ"א:
{יד} וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא-תִמְכְּרֶנָּה, בַּכָּסֶף; לֹא-תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ.

הכתוב מבטיח לחייל שסופו למאוס בה ולא לחפוץ לשאת אותה לאישה. בכל מקרה אסור לו להופכה לשפחתו, עליו לשלחה לנפשה.
בהמשך הפרשה מובאים דין בכור מאישה שנואה ודין בן סורר ומורה, בן הסר מדרך הישר וממרה את פי הוריו. מסמיכות הפרשיות האלה לפרשת הנישואין לשבויה ניתן להסיק כי התורה רומזת שאם יבחר החייל בכל זאת לשאת את הגויה, סופו לשונאה וללדת ממנה בן סורר ומורה.

 על פי המדרש, דויד המלך עליו השלום נשא אשת יפת תואר, ממנה נולד לו בנו שמרד בו, אבשלום.
0 תגובות
פרשת שופטים
13/08/2018 22:31
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בשלהי פרשת שופטים מופיע דין עגלה ערופה, העוסק במקרים בהם גופת אדם נמצאת בשדה, בעוד שזהות הרוצח אינה ידועה.

ספר דברים, פרק כ"א:
{א} כִּֽי־יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל בָּֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֤ן לְךָ֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ נֹפֵ֖ל בַּשָּׂדֶ֑ה לֹ֥א נוֹדַ֖ע מִ֥י הִכָּֽהוּ׃
{ב} וְיָֽצְא֥וּ זְקֵנֶ֖יךָ וְשֹֽׁפְטֶ֑יךָ וּמָֽדְדוּ֙ אֶל־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבֹ֥ת הֶֽחָלָֽל׃ 

הזקנים והשופטים הנזכרים בפסוק הם אנשי סנהדרין גדולה, בית הדין הגדול המונה שבעים ואחד דיינים, הממוקם בלשכת הגזית בירושלים והוא בעל הסמכות הבכירה ביותר (בכוחו להכריע בין היתר אף אם לגזור מיתה על נאשם). עליהם מוטל למדוד את המרחק ממקום הימצאות החלל לכל צד, על מנת לקבוע מי העיר הקרובה אליו ביותר.

ספר דברים, פרק כ"א:
{ג} וְהָיָ֣ה הָעִ֔יר הַקְּרֹבָ֖ה אֶל־הֶֽחָלָ֑ל וְלָֽקְח֡וּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֜וא עֶגְלַ֣ת בָּקָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־עֻבַּד֙ בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־מָשְׁכָ֖ה בְּעֹֽל׃
{ד} וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֤וא אֶת־הָֽעֶגְלָה֙ אֶל־נַ֣חַל אֵיתָ֔ן אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יֵעָבֵ֥ד בּ֖וֹ וְלֹ֣א יִזָּרֵ֑עַ וְעָֽרְפוּ־שָׁ֥ם אֶת־הָֽעֶגְלָ֖ה בַּנָּֽחַל׃

חכמי ישראל נדרשים להביא עגלת בקר לנחל איתן. ייתכן שמדובר בנחל איתן במובן שאנו מכירים אותו, נחל בו הזרימה חזקה, אך ייתכן גם שהכוונה לעמק שהקרקע בו קשה, שלא נעבד ולא נזרע לעולם.
כל הטקס עושה רושם מעט מוזר, אך ניתן להניח שהרעיון הוא לערוף עגלה בת שנתה שטרם עשתה פירות (שלא הולידה צאצאים) במקום שאינו עושה פירות (שהקרקע בו לא מאפשרת גידולים) ובכך לכפר על הריגתו של אדם זה, שלא הניחו לו להמשיך ולחיות ולעשות פירות, כלומר לקיים מצוות ומעשים טובים.

ספר במדבר, פרק כ"א:
{ו} וְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל־הֶֽחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־הָֽעֶגְלָ֖ה הָֽעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל׃
{ז} וְעָנ֖וּ וְאָֽמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שפכה (שָֽׁפְכוּ֙) אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ׃ 

החלק הזה עשוי לעורר תמיהה. האם ניתן להעלות על הדעת שזקני בית דין הם הרוצחים? זקני העיר שנמצאה כקרובה ביותר אל החלל מצהירים למעשה שאינם אשמים במיתתו, משום שלא ראו אותו יוצא מחוץ לעיר מבלי להציע לו צידה לדרך, וכן לא ראו אותו יוצא לבדו לדרך ללא ליווי.

אנו יכולים ללמוד מכך על האחריות שיש לנו כלפי זולתנו, על המחויבות שלנו לדאוג לאחר לצידה ולהגנה וכן לחלק שלנו בפגיעה באחר בעת שאנו מעלימים עין ממצוקתו.

0 תגובות
פרשת ראה
07/08/2018 20:07
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בפרשת ראה ממשיך משה להכין את בני ישראל לקראת הכניסה המיוחלת לארץ הקודש.

ספר דברים, פרק י"א:
{לא} כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ
{לב} וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם.

בין היתר מצווים בני ישראל לבנות את בית המקדש בירושלים.

ספר דברים, פרק י"ב:
{י} וַעֲבַרְתֶּם, אֶת-הַיַּרְדֵּן, וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם; וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל-אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וִישַׁבְתֶּם-בֶּטַח.
{יא} וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם--שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:  עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם, וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהוָה.

על מנת שבני ישראל יתחייבו בבניית בית המקדש צריכים להתקיים שני תנאים. 
הראשון הוא "וישבתם בארץ", כלומר שתחלקו את הארץ ביניכם באופן שכל אחד יכיר את חלקו בנחלת שבטו. התנאי השני הוא 
ו"הניח לכם מכל אויבכם" כלומר מנוחה מוחלטת מכל הגויים הנלחמים בעם ישראל.
שני התנאים האלה התקיימו בימיו של דויד המלך עליו השלום, אז חלה מצוות "והיה המקום", מצוות בניית בית הבחירה בירושלים.

ספר שמואל ב', פרק ז':
{א} וַיְהִי, כִּי-יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ; וַיהוָה הֵנִיחַ-לוֹ מִסָּבִיב, מִכָּל-אֹיְבָיו.
{ב} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, אֶל-נָתָן הַנָּבִיא, רְאֵה נָא, אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים; וַאֲרוֹן, הָאֱלֹהִים, יֹשֵׁב, בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה.

אומר דויד המלך לנתן הנביא "האם ראוי שהמלך ישב בשלווה בארמונו המפואר בעוד שארון האלוקים שוכן באוהל עראי?"  
הוא מסיק שעליו לבנות את בית הבחירה. יחד עם זאת הקדוש ברוך מבשר לו על ידי נתן הנביא כי בנו הוא שיזכה לבנות אותו.

ספר שמואל ב', פרק ז':
{יב} כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ, וְשָׁכַבְתָּ אֶת-אֲבֹתֶיךָ, וַהֲקִימֹתִי אֶת-זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ; וַהֲכִינֹתִי, אֶת-מַמְלַכְתּוֹ.
{יג} הוּא יִבְנֶה-בַּיִת, לִשְׁמִי; וְכֹנַנְתִּי אֶת-כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ, עַד-עוֹלָם.

ואכן אנו מוצאים בדברי שלמה אל חירם מלך צור, בעת שפנה אליו בבקשה למשלוח מיוחד מארזי הלבנון המובחרים לטובת בניית בית המקדש

ספר מלכים א', פרק ה':
{יז} אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-דָּוִד אָבִי, כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ--עַד תֵּת-יְהוָה אֹתָם, תַּחַת כַּפּוֹת רגלו (רַגְלָי).
{יח} וְעַתָּה, הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב:  אֵין שָׂטָן, וְאֵין פֶּגַע רָע.
{יט} וְהִנְנִי אֹמֵר--לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי:  כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-דָּוִד אָבִי לֵאמֹר, בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל-כִּסְאֶךָ, הוּא-יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי.

שמא לא יכול היה דויד לבנות את בית הבחירה? כמובן שיכול היה, אך לא היה רשאי מפני ששפך דם רב במלחמות, בדיוק כפי שמובא בפרשת ראה, קודם "והניח לכם מכל אויבכם" ורק אז "והיה המקום".

יהי רצון שנזכה לחזות בבניין בית המקדש במהרה בימינו, בקיבוץ כל השבטים חזרה לנחלתם בארץ ישראל ובמנוחה מוחלטת ונצחית מכל אויבינו.

0 תגובות
פרשת עקב
30/07/2018 21:01
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת עקב מכילה את הפרשה השנייה של קריאת שמע, שנפתחת כך:

ספר דברים, פרק י"א:
{יג} וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם.

מדוע נאמר "היום?" הרי בני ישראל נצטוו על התורה לפני ארבעים שנה. הכתוב מבקש שיהיו דברי התורה חביבים על עם ישראל כדברים חדשים שנשמעו היום לראשונה. כמו איגרת חדשה מהמלך שכולם רצים לקראתה על מנת לשמוע את מצוות המלך.

מה משמעותה של ה"אהבה"? קיום מצוות האל מתוך אהבה אליו. אמרו חכמים שכשעבד עושה את מלאכתו אצל אדונו מתוך יראה בלבד, שמא לא ישלם לו את שכרו, הרי שאם הטורח יהיה רב מדי יניח העבד את האדון וילך לו. לעומת זאת, כשעבד עושה את מלאכתו מתוך אהבה, הרי הוא עובדו בכל אופן לו הוא נדרש והוא שמח לעשות את רצונו.
עוד אנו מסיקים מהאהבה הנזכרת בפסוק זה ללמוד תורה ולקיימה לשמה. שלא נלמד תורה כדי להתעשר, להתכבד בתואר רב, אפילו לא כדי לקבל שכר בעולם הבא. עלינו לעשות הכל מאהבת השם בלבד. הטובות הנגזרות מכך תגענה ממילא כפועל יוצא.

כיצד יש "לעובדו"? לרוב כשנזכרת "עבודה" בתורה, הכוונה היא לעבודת המזבח והקורבנות. יחד עם זאת, מכיוון שנאמר "לעובדו בכל לבבכם", ניתן להסיק שהכוונה היא לעבודה שבלב, היא התפילה.

ספר דניאל פרק ו'
{יז} בֵּאדַיִן מַלְכָּא אֲמַר, וְהַיְתִיו לְדָנִיֵּאל, וּרְמוֹ, לְגֻבָּא דִּי אַרְיָוָתָא; עָנֵה מַלְכָּא, וְאָמַר לְדָנִיֵּאל, אֱלָהָךְ דִּי אנתה (אַנְתְּ) פָּלַח-לֵהּ בִּתְדִירָא, הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ.

בעת שהביאו את דניאל להשליכו לגוב אריות אמר לו נבוכדנאצר "אלוקיך אותו אתה עובד באופן תדיר הוא יצילך". כמובן שבבבל לא התקיים כל פולחן, כוונתו של נבוכדנאצר היתה לתפילתו היומיומית של דניאל. שלוש פעמים ביום היה דניאל כורע על ברכיו ומתפלל בחלונות הפתוחים לכיוון ירושלים.
בספר תהלים מבקש דויד המלך שתהא תפילתו רצויה כהקטרת הקטורת, ונשיאת כפיו כמנחה הנקטרת בערב.

ספר תהלים, פרק קמ"א:
{ב} תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ; מַשְׂאַת כַּפַּי, מִנְחַת-עָרֶב.

מהו "בכל לבבכם"? בשני היצרים שבליבנו.
לא רק ביצר הטוב המביא לאהבת השם, אלא אף ביצר הרע לאהוב אותו, באמצעות כיבוש היצר הרע והכנעתו באופן שאף בעת הרעה והעונש עדיין לא תסור אהבת השם מליבנו. במסכת ברכות נאמר "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", כלומר לזכור תמיד שכל מה שנגזר עלינו משמיים, רק לטובתנו הוא, מאהבת השם הרבה אלינו.
כמו כן, "בכל ללבכם" מבקש שלא יהיה ליבנו חלוק על המקום. אף אם נראה דברים בהנהגתו שאינם ברורים לנו, למשל שלרשעים טוב בעוד שלצדיקים רע, עדיין אין לנו להרהר אחר מידותיו. הרי אם דעתנו חלוקה עליו הרי שאין אהבתנו כלפיו שלמה.

כיצד "בכל נפשכם"? אף אם הקב"ה נוטל את נפשנו.
גם אם שמירת תורתו ומצוותיו כרוכים חלילה במסירת נפשנו למיתה, הרי שאנו מצווים לאוהבו בכל נפשנו ולמות על קידוש שמו (במצוות שבהן נאמר "ייהרג ואל יעבור").

יהי רצון שנזכה לאהוב את השם אלוקינו אהבת אמת.

0 תגובות
פרשת ואתחנן
24/07/2018 15:53
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בפרשת ואתחנן ממשיך משה לסקור את ארבעים השנה במדבר.
בין היתר מוזכרות גם ערי המקלט.

ספר דברים, פרק ד':
{מא} אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מִזְרְחָה, שָׁמֶשׁ.

מטרתן של ערי המקלט להציל את הרוצח בשוגג מגואל הדם שינסה לנקום את נקמת דמו של קרובם ההרוג. 
אדם שרצח בשגגה, שלא בכוונה תחילה, נמלט לאחת מערי המקלט, שם נשאר מוגן עד למשפטו. בסיום המשפט אם יוחלט שהוא אכן רצח בשוגג, הוא יוכל להמשיך לגור בעיר המקלט. מחוץ לעיר המקלט לגואל הדם מותר היה להורגו ללא משפט.

ספר דברים, פרק ד':
{מב} לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ, אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת-רֵעֵהוּ בִּבְלִי-דַעַת, וְהוּא לֹא-שֹׂנֵא לוֹ, מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם; וְנָס, אֶל-אַחַת מִן-הֶעָרִים הָאֵל--וָחָי.

רק עם מותו של הכהן הגדול רשאי הרוצח בשגגה לשוב מעיר המקלט.

ספר במדבר, פרק ל"ה:
{כה} וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת-הָרֹצֵחַ, מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם, וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה, אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר-נָס שָׁמָּה; וְיָשַׁב בָּהּ, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, אֲשֶׁר-מָשַׁח אֹתוֹ, בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ.

זאת מכיוון שמטרתו של הכהן הגדול להשרות שכינה בישראל ולהאריך את ימיהם, ואילו הרוצח במעשיו מרחיק את השכינה מישראל ומקצר חיים, לכן לא ראוי שהוא ידור עם הכהן הגדול בכפיפה אחת.
כמו כן, הכהן הגדול אמור היה להתפלל שלא תיארע תקלה כזו לישראל בימי חייו.
לפיכך מסופר בתלמוד שהרוצחים בשגגה השוהים בערי המקלט היו מתפללים למותו של הכהנים הגדולים, ואמותיהם של הכהנים הגדולים היו מחלקות להם מזון, שלא יתפללו על מות בניהם.

בפרשת "ואתחנן" בפסוק מ"א נכתב "אז יבדיל משה" בלשון עתיד.

ספר במדבר, פרק ל"ה:
{יג} וְהֶעָרִים, אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ--שֵׁשׁ-עָרֵי מִקְלָט, תִּהְיֶינָה לָכֶם.
{יד} אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים, תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים, תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  עָרֵי מִקְלָט, תִּהְיֶינָה.

ערי המקלט לקלוט רוצחים רק לאחר הבדלת כל שש הערים. הערים שזכה להבדיל משה היו, כפי שמצוין בפסוק מ"א, ממזרח לירדן, שהרי משה רבנו לא זכה להיכנס לארץ ישראל.
על מנת שהערים תחלנה לשמש בתפקידן, נדרש היה להבדיל גם את שלוש הערים שממערב לירדן. בכל זאת הזדרז משב רבנו להבדיל את הערים האלה עוד בחייו, טרם כניסת העם לארץ ישראל.
משה רבנו שחיבב את המצוות אמר, מצווה שאפשר לקיימה אקיימנה, אף כשעדיין אינה יכולה למלא את מטרתה.

ספר דברים, פרק ד':
{מג} אֶת-בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר, לָראוּבֵנִי; וְאֶת-רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי, וְאֶת-גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי.

לאחר כניסת עם ישראל לארץ ישראל הבדיל יהושוע את שלוש הערים הנוספות, ממערב לירדן

ספר יהושוע, פרק כ':
{א} וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר.
{ב} דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  תְּנוּ לָכֶם אֶת-עָרֵי הַמִּקְלָט, אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד-מֹשֶׁה
{ז} וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת-קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל, בְּהַר נַפְתָּלִי, וְאֶת-שְׁכֶם, בְּהַר אֶפְרָיִם; וְאֶת-קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן, בְּהַר יְהוּדָה.

יהי רצון שנזכה כולנו לחבב את המצוות כמו משה רבנו עליו השלום.

0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »