עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
ליברלית, דמוקרטית, צמחונית, אוהבת את התנ"ך, את היהדות ואת מי ששומר עלינו מלמעלה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
פרשת השבוע  (27)
תורה  (27)
ארכיון
פרשת ויצא
13/11/2018 12:16
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בפרשת ויצא מגיע יעקב לחרן, אל משפחתה של אימו. שם הוא פוגש בשתי אחיות.

ספר בראשית, פרק כ"ט:
{טז} וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת:  שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. 
{יז} וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה.
{יח} וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה.

רחל, ביתו הצעירה של לבן, מתוארת כבחורה נאה, בעוד שלאה מתוארת כמי שבוכה באופן תדיר.
כולם אמרו "שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה (לאה) תינשא לגדול (עשיו) והקטנה (רחל) תינשא לקטן (יעקב)". לאה שחששה לעלות בגורלו של עשיו לא הפסיקה לבכות.
כבר בהיכרות הראשונית עם האחיות עומדים על ההבדלים ביניהן, שמחברים אותנו להמשך הטבעי, יעקב אהב את רחל.
יש להניח שהעובדה הזו העכירה למדי את מערכת היחסים בין האחיות.
לבן מסכים לתנאי ההעסקה של יעקב, וכעבור שבע שנים הוא עורך משתה גדול ליעקב ולאישתו הטריה. אלא שבניגוד לסיכומים המוקדמים, לא רחל היא זו שנישאת לו. 

ספר בראשית, פרק כ"ט:
{כב} וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה.
{כג} וַיְהִי בָעֶרֶב--וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ. 
{כה} וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי.

יעקב מתעורר בבוקר ומגלה כי נישא ללאה. איך דבר כזה קורה? שבע שנים ויעקב לא מבדיל בין רחל ולאה?
על פי המדרש חשש יעקב שיחליף לבן את רחל באחרת, לכן מסר לה מראש סימנים ייחודיים, אותם סיכמו שהיא תאמר לו בליל הנישואין. כשראתה רחל שאביה מכניס לחופה את אחותה במקומה, על אף האווירה הקשה והידיעה שאהובה יינשא ללא אחרת מאשר אחותה, היא מסרה לה את אותם הסימנים. זאת על מנת למנוע מצב בו יעקב ישאל אותה תחת החופה, יגלה שזו אינה אהובתו ובכך יביא לידי ביושה בפומבי. על כך נאמר בגמרא:

מסכת ברכות דף מג עמוד ב':
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים.

מערכת היחסים בין האחיות ממשיכה להסתבך כשלאה יולדת שישה בנים, בעוד שרחל נותרת עקרה. 

ספר בראשית, פרק כ"ט:
{לא} וַיַּרְא יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ; וְרָחֵל, עֲקָרָה. 

קשה להעלות על הדעת את התחושות הקשות של רחל, שמסרה את הסימנים לאחותה, וכעת צופה בה ובאהובה חובקים שישה ילדים בעוד שהיא מתבוננת בהם בידיים ריקות.
כשרחל מציעה ליעקב לשאת את שפחתה, היא מבהירה לנו בהזדמנות זו את חשיבותם של הבנים בעולם המקראי, מי שאין לו בנים אינו בנוי אלא הרוס:

ספר בראשית, פרק ל':
{ג} וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי, מִמֶּנָּה.

לאחר הבן השישי ילדה לאה בת.

ספר בראשית, פרק ל':
{כא} וְאַחַר, יָלְדָה בַּת; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ, דִּינָה.

על פי המדרש היו האימהות נביאות. לאה ראתה ברוח הקודש שיעקב עתיד להעמיד שנים-עשר שבטים. היא ילדה שישה בנים, אמתה זלפה ילדה שניים ועוד שניים ילדה אמתה של רחל בילהה. על פי החשבון אם יוולד לה בן נוסף, הרי שאחותה תזכה להעמיד שבט אחד בלבד ולא תהיה שקולה אף לשפחות. על כן התפללה לאה ונהפך העובר במעיה לנקבה. רחל אכן ילדה שני בנים ובכך השלימה את מניין שבטי ישראל.

על אף שהיו צרות האחת לשנייה (נשואות לאותו האיש), זכרו רחל ולאה תמיד שמעל לכל הן אחיות.
0 תגובות
פרשת תולדות
07/11/2018 21:01
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בפרשת תולדות אנו זוכים להכיר שני הצאצאים של יצחק אבינו.
יצחק ורבקה התפללו לפרי בטן והקדוש ברוך הוא זיכה אותם בתאומים.

ספר בראשית, פרק כ"ה:
{כה} וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.

הראשון נולד כולו מכוסה שיער והיה נראה עשוי כולו, שלא כמו תינוק שזה עתה נולד, וכך כולם קראו לו עשיו.

ספר בראשית, פרק כ"ה:
{כו} וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם.

יעקב אבינו אחז בעקבו של אחיו, ניסה לעכב את יציאתו מהרחם וליטול את הבכורה כדין. 
בכל זאת יצא עשיו ראשון והחזיק בבכורה עד שהעביר אותה ליעקב מרצונו החופשי.

ספר בראשית, פרק כ"ה:
{לא} וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב:  מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. 
{לג} וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב.

בהמשך הפרשה מתרחש מאורע מכונן נוסף. יצחק חש כי מותו מתקרב, והוא מבקש לברך את בניו.
בהתאם לחוקי הבכורה (וככל הנראה גם בהתאם להעדפתו האישית) הוא מתכוון להעניק את הברכה האולטימטיבית לעשיו.
רבקה שומעת וממהרת לשלוח את בנה האהוב יעקב להתחזות לאחיו. בעזרת שמיים המהלך מצליח ויעקב זוכה בברכות אביו.

ספר בראשית, פרק כ"ז:
{כז} וַיִּגַּשׁ, וַיִּשַּׁק-לוֹ, וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרְכֵהוּ; וַיֹּאמֶר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה.

יצחק מריח מיעקב ריח גן עדן, בעוד שמתחת לעשיו הוא רואה את שערי הגיהנום.
על פי המדרש זיהה יצחק את ריחו של גן העדן משום שבשלוש השנים שחלפו מעקידתו ועד חתונתו הוא שהה בגן עדן.

כשעשיו חוזר מן השדה ומבין שהוא נפל קורבן לתרמית הוא מתלונן בפני אביו.

ספר בראשית, פרק כ"ז:
{לו} וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם--אֶת-בְּכֹרָתִי לָקָח, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי; וַיֹּאמַר, הֲלֹא-אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה. 

עשיו הכועס תוהה אם יעקב נקרא בשמו משום שהוא עתיד היה לעקבנו פעמיים.
לפי המדרש חרד יצחק חרדה גדולה, שמא חטא למשפט הבכורה בכך ששינה את סדר הברכות ובירך את הקטן את הגדול. 
כשצעק עשיו "ויעקבני זה פעמיים" שאל אותו אביו למה כוונתו. כשהסביר עשיו כיצד מכר ליעקב את הבכורה, אבן נגולה מעל ליבו של יצחק. הוא הבין שנהג כשורה, הוא נתן לבכור את ברכתו ואכן ברוך הוא יהיה.
0 תגובות
פרשת חיי שרה
31/10/2018 18:56
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת חיי שרה נפתחת במאורע מצער.

ספר בראשית, פרק כ"ג:
{ב} וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ. 

שרה אימנו שמעה שבנה עלה על המזבח וירד ממנו ברגע האחרון וכך פרחה נשמתה.
אברהם אבינו קובר אותה במערת המכפלה.
בהמשך הפרשה נשלח אליעזר עבד אברהם למצוא כלה ליצחק.

ספר בראשית, פרק כ"ד:
{ד} כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק.

בזכות עזרתו של הקדוש ברוך הוא, אליעזר מוצא את רבקה והיא מסכימה ללכת אחריו ולהינשא ליצחק.

עד כה נתקלנו בתורה רבות בתורה בבני זוג, ונתקלנו גם באהבה, אך טרם נתקלנו באהבת איש לאישתו.

ספר בראשית , פרק ב':
{כג} וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.

אדם בהחלט שמח בבריאתה של חווה, אך אהבה אינה נזכרת כאן באופן מפורש.
גם בהמשך נשים נזכרות כבנות הזוג של גברים, ללא כל ציון של רגש ביניהם.

ספר בראשית, פרק י"א:
{כט} וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים:  שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.

אהבה נזכרת בהקשר של אב לבנו.

ספר בראשית, פרק כ"ב:
{ב} וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

ואז יצחק פוגש ברבקה...

ספר בראשית, פרק כ"ד:
{סז} וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ.

הפסוק הזה מצליח לרגש בכל שנה מחדש. יצחק אבינו מתאבל על אימו, עד שהוא פוגש אישה שהוא אוהב והיא מצליחה להביא לו נחמה.
יצחק מביא את רבקה לאוהלה של שרה אימו, והרי היא נעשית כדוגמתה. כל זמן ששרה אימנו היתה בחיים התרחשו באוהלה שלושה ניסים:
1) נר היה דלוק במשך כל השבוע, מרגע הדלקתו בערב שבת ועד לערב שבת הבאה
2) ברכה מיוחדת היתה בעיסה של שרה אימנו, שהיתה גדלה באופן על טבעי
3) ענן השכינה היה קשור דרך קבע על האוהל
משנפטרה שרה אימנו פסקו הניסים האלה, ועם הגעתה של רבקה שבו אותם הניסים להתרחש באוהל.
0 תגובות
פרשת וירא
23/10/2018 15:35
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
קצת על פרשת וירא...

גם בפרשה זו מובאים קורותיו של אברהם אבינו.
כאמור:

מסכת אבות, פרק ה', משנה ג:
עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

בהמשך לניסיונות שנזכרו בפרשת לך לך, בפרשה זו מובאים הנותרים.

ספר בראשית, פרק כ:
{ב} וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא; וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה.

אברהם אבינו מגיע לגרר ושוב נלקחת אישתו היפה אל בית המלך. ישועת השם כהרף עין, הקדוש ברוך הוא בא אל אבימלך בחלום הלילה. הוא משחרר את שרה ומעניק לאברהם מתנות רבות, צאן, בקר, עבדים, שפחות, וכן הזמנה פתוחה להישאר בארצו.

ספר בראשית, פרק כ"א:
{ט} וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק. 
{י} וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.
{יד} וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.

בשעה טובה נולד לאברהם ושרה צאצא משותף, הלא הוא יצחק אבינו. לכאורה נראה שהכל בא על מקומו בשלום, אלא ששרה "תופסת על חם" את ישמעאל, בנו הבכור של אברהם משפחתו המצרית הגר. מה הוא בדיוק עשה שם לא ברור לגמרי, אך לפי המדרש נראה שהוא עסק באחד משלושת החטאים החמורים מכל, עבודה זרה, גילוי עריות או שפיכות דמים. שרה מבקשת מבעלה לגרשו, והקדוש ברוך הוא מרגיע את חששותיו ומנחה אותו לשמוע בקול רוח הקודש המפעמת בקרב אישתו.
כאן עומד למעשה אברהם אבינו בשני ניסיונות, האחד הוא גירוש הגר והשני הוא גירוש ישמעאל בכורו.

ספר בראשית פרק כ"ב:
{א} וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.
{ב} וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

הניסיון העשירי והקשה מכולם, עקידת יצחק. אנו מלווים את אברהם אבינו כבר עשרה פרקים (ושתי פרשות), מספיק כדי לדעת כמה הוא חיכה ליצחק, מה הוא היה מוכן לעשות כדי לזכות בו ואילו הבטחות הבטיח לו הקדוש ברוך הוא שיתקיימו ביצחק. והנה אלוקים, שנתן לו את המתנה הגדולה מכולן, מבקש כעת לקחתה ממנו בדרך אכזרית מאין כמוה.
אם יש מישהו שיכול לעמוד בניסיון קשה שכזה, זהו אברהם אבינו. הוא קם השכם בבוקר למלא אחר מצוות השם, ובמשך שלושת הימים ששהה בדרך הרהר במעשה שהוא עתיד לעשות, ובכל זאת לא התחרט ושב על עקבותיו. מבלי לשאול מדוע, מבלי להביע כל מחאה, עלה אברהם אבינו על הר המוריה ועקד את בנו יחידו אשר אהב על המזבח.

יהי רצון שזכותם של אברהם אבינו ושל של יצחק אבינו, שעלה על המזבח כשבראשו תמונה ברורה של עתידו הקרוב, תעמוד לעם ישראל לעולמים.

0 תגובות
פרשת לך לך
16/10/2018 17:37
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בפרשת השבוע אנו זוכים להכיר לעומק את אברהם אבינו.

מסכת אבות, פרק ה', משנה ג:
עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

רוב הניסיונות מופיעים בפרשת לך לך.

ספר בראשית, פרק י"ב:
{א} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

הקדוש ברוך הוא מבקש מאברהם אבינו בגיל לא צעיר (75) לעזוב את ארצו, את עירו, את סביבתו המוכרת, את בית אביו, וללכת אל ארץ כלשהי. אברהם אינו מהסס ויוצא לדרך, יחד עם אישתו, עם האחיין שלו לוט ועם כל בני שבטו.

ספר בראשית, פרק י"ב:
{י} וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.

לאחר שיצא מארצו ומבית אביו הגיע אברהם אל ארץ כנען, שם החל לפתע רעב שכפה עליו לרדת למצרים. הקדוש ברוך הוא בודק אם אברהם יהרהר אחר דבריו, שכן הובטח לו שבארץ הטובה צפויים לו ברכה ושפע, בעוד שכעת הוא דוחק בו לצאת ממנה מפני הרעב. אברהם יורד מצרימה בלי לשאול שאלות.

ספר בראשית פרק י"ב:
{טו} וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה.

אישתו היפה נלקחת אל בית המלך, ובכל זאת אברהם בוטח בישועתו של הקב"ה, שאכן ממהרת להגיע. פרעה לקה על ידי הקדוש ברוך הוא ושרה חוזרת אליו.

ספר בראשית, פרק י"ד: 
{יד} וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.

לוט בן אחיו של אברהם נשבה במסגרת מלחמה שנערכה בין כמה מלכים. אברהם בוטח בקדוש ברוך הוא ויוצא לחלץ את אחיינו.

ספר בראשית, פרק ט"ז:
{ב} וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת--בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי.

לאחר שנות נישואים רבות לאברהם ושרה אין ילדים משותפים. אברהם אינו מהרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, הוא שומע לקול רוח הקודש המפעמת בשרה ונישא לשפחתה.

ספר בראשית, פרק י"ז:
{כד} וְאַבְרָהָם--בֶּן-תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע, שָׁנָה:  בְּהִמֹּלוֹ, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.

הקדוש ברוך הוא כורת ברית עם אברהם ועם זרעו עד עולם. בגיל 99 אברהם מל את עורלתו ואת עורלת כל הזכרים בני ביתו.

שאר הניסיונות בהם עמד אברהם אבינו מובאים בפרשת השבוע הבא, פרשת וירא.
1 תגובות
פרשת נוח
08/10/2018 19:14
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בפרשת נח מובאים שני אירועים של מרד בקדוש-ברוך הוא.
המרד הראשון הסתיים במבול, ואילו השני בפיזורם של בני האדם במרחבי העולם.

ספר בראשית, פרק ו':
{יא} וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס.
{יב} וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה:  כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ.
{יג} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ.

על פי המדרש דור המבול חטאו בעבודה זרה, בגילוי עריות ובגזל, אך מבין עבירות חמורות אלה דווקא הגזל הוא שהכריע את הכף והביא עליהם את גזירת המבול, מבלי יכולת לשנותה.

ספר בראשית, פרק ז':
{כא} וַיִּגְוַע כָּל-בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, וּבְכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ--וְכֹל, הָאָדָם.
{כב} כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת-רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה--מֵתוּ.
{כג} וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ, מִן-הָאָרֶץ; וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּתֵּבָה.

השלכותיו של המבול היו חמורות ביותר, כל היצורים החיים ביבשה אבדו, ובכללם כלל בני האדם, למעט נח ומשפחתו. 
לעומת זאת בהמשך הפרשה מתוארת אידיליה של ממש.

ספר בראשית, פרק י"א:
{א} וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.
{ב} וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
{ג} וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.

בימים ההם כל אומות העולם דיברו שפה אחת, לשון הקודש. בני האדם הסכימו כולם שאין כל הצדקה לכך שבורא עולם נמצא ברקיע לבדו בעוד שהם מוגבלים לתחומי האדמה שלמטה, כך שהכי הגיוני לבנות מגדל שמגיע השמיימה ולהילחם בו.

ספר בראשית, פרק י"א:
{ח} וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. 
{ט} עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.

עונשם של בני האדם במקרה זה הוא בלבול לשונם ובהפצתם ברחבי העולם. צוות הבניה של מגדל בבל אינו מצליח לתקשר, וכך הרעיון נופל ובני האדם מתפזרים ומתרחקים.

לכאורה עונשו החמור של דור המבול עשוי לרמז על כך שחטאם גדול יותר. אלא שבני דור המבול, על אף שחטאו רבות, עדיין לא תכננו מרד ישיר בקדוש-ברוך-הוא. מדוע אם כן נענשו באובדן מוחלט מעל פני האדמה בעוד שבני דור מגדל בבל רק נפוצו בארץ אך לא אבדו כליל מן העולם?
על פי המדרש דור המבול חטאו בגזל, ובאופן כללי היו אנשי ריב ומדון. לכן החמיר עימם הקדוש ברוך הוא ואיבדם מן העולם. לעומת זאת, החוטאים במגדל בבל נהגו באחווה ורעות ביניהם (אידיליה של ממש), לכן הקל הקדוש-ברוך-הוא בעונשם ולא האבידם.
מכאן ניתן ללמוד כמה שנואה המחלוקת וגדול השלום.
0 תגובות
פרשת בראשית
02/10/2018 17:47
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
קצת על פרשת בראשית...

פרשת בראשית פותחת בתיאור של מעשה הבריאה.
ביומה השישי מובא התיאור עבור נזר הבריאה, האדם.

ספר בראשית, פרק א':
{כו} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. 
{כז} וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ.

הפסוק הזה מעורר תמיהה, למה הכוונה ב"נעשה"? מדוע לא נכתב "אעשה"? 
על פי המדרש התייעץ הקדוש-ברוך-הוא עם המלאכים בעת בריאת האדם. לא שחלילה הוא היה זקוק לעזרתם או לרשותם, אלא שבשל מידת הענווה שבו הוא חלק כבוד למלאכי עליון.
מדוע דווקא בבריאת האדם ולא קודם לכן? האדם נברא בדמות המלאכים, ובשל חשיבותו הרבה כגולת הבריאה רצה האל לוודא שהמלאכים לא יתקנאו בו. לפיכך הוא נמלך בהם.
עניין הקנאה בבריאת האדם נשנה בפרשה.

ספר בראשית, פרק ב':
{ז} וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.  

אלוקים יצר את האדם הן "מן העליונים" והן "מן התחתונים". הוא צבר עפר מן האדמה וברא לו גוף גשמי (מן התחתונים), וכן נפח בו נשמה רוחנית (מן העליונים).
בכל ששת ימי המעשה נשמרה חלוקה ברורה ומאוזנת של הבריאה בין העליונים ובין התחתונים. 
ביום הראשון נבראו השמיים (עליונים) והארץ (תחתונים)
ביום השני "יהי רקיע בתוך המים" (לעליונים)
ביום השלישי "תיראה היבשה" (לתחתונים)
ביום הרביעי נתלו ברקיע המאורות (לעליונים)
ביום החמישי "ישרצו המים" (לתחתונים)
וביום השישי... אילו היה האדם נברא מן העליונים בלבד או מן התחתונים בלבד, לא היו ברואי מטה וברואי מעלה שקולים, קבוצה אחת היתה זוכה ביום בריאה נוסף.
על כן נברא האדם בהרכבה מן העליונים ומן התחתונים.

מהקפדתו של הקדוש-ברוך-הוא שלא תהיה קנאה במעשה בראשית יש לנו ללמוד להשתדל למנוע קנאה מהזולת.
0 תגובות
פרשת וזאת הברכה
25/09/2018 09:10
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
קצת על פרשת וזאת הברכה...
אז זהו, אחרי הכנה לא קצרה כלל, כראוי למנהיג בשיעור הקומה שלו, אנו נפרדים ממשה רבנו.
הגיע זמנו של האיש שהוציא את עם ישראל ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את המן, קיבל את התורה מידי האלוקים והעבירה לעם.
רגע לפני מותו ממלא הקדוש-ברוך-הוא את משאלתו ומציג בפניו, אם כי מרחוק, את הארץ אליה ייחל להיכנס. הארץ הטובה שהובטחה לאבותינו, ארץ זבת חלב ודבש.

ספר דברים, פרק ל"ד:
{א} וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. 
{ב} וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. 
{ג} וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים--עַד-צֹעַר.

על פי המדרש הראה הקדוש-ברוך-הוא למשה רבנו לא רק את הארץ הגלויה לעיניים. הוא ראה את ארץ ישראל ראייה ארבע-מימדית, הנעה במרחב המקום והזמן יחדיו, ראייה עתידית של כל הצפוי להתרחש לעם ישראל בארצם במשך הדורות. משה רבנו חזה בעתיד לבוא על כל אחד משבטי ישראל, הן בימי הגדולה והן בימי השפל.
הוא ראה את שבט דן חוטאים בעבודה זרה, אך גם את שמשון הגיבור, מצאצאי שבט דן שהושיע את ישראל מיד הפלישתים.

ספר שופטים, פרק י"ח:
{ל} וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי-דָן, אֶת-הַפָּסֶל; וִיהוֹנָתָן בֶּן-גֵּרְשֹׁם בֶּן-מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו, הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי, עַד-יוֹם, גְּלוֹת הָאָרֶץ. 

ספר שופטים, פרק י"ג:
{ב} וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ; וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה, וְלֹא יָלָדָה. 
{ה} כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ--כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.

הוא צפה בדבורה הנביאה ובברק בן אבינועם מקדש נפתלי נלחמים בסיסרא וצבאו ומנצחים אותם.
הוא חזה ביהושוע בן נון משבט אפרים נלחם במלכי ארץ כנען וכובש אותה, וכן בגדעון משבט מנשה שנלחם במדין ועמלק והציל את עם ישראל מידם.
הוא הביט בארץ יהודה ובשושלת מלכי בית דויד לדורותיהם.
עד הים האחרון.... האם הכוונה היא אכן לחלקה המערבי של ארץ ישראל הגובל בים?
יש המציעים לקרוא את הפסוק "עד היום האחרון", הקדוש-ברוך-הוא הראה למשה את כל העתיד לבוא על ישראל עד לתחיית המתים, הוא היום האחרון שלפני העולם הבא.
גם הנגב הוצג בפני משה רבנו, חלקה הדרומי של ארץ ישראל, אך כבר נוכחנו לגלות שהעיר חברון סמוכה לנגב, חברון בה ממוקמת מערת המכפלה, מקום קבורת אבות האומה.

ספר במדבר, פרק י"ג:
{כב} וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם.

בכיכר זכה משה לראות את שלמה המלך יוצק את כלי המקדש, כשהוא חופר בעובי אדמת מישור הירדן תבניות על פי צורתם המבוקשת של הכלים ושופך נחושת מותכת לתוכם:

ספר מלכים א', פרק ז':
{מו} בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ, בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה, בֵּין סֻכּוֹת, וּבֵין צָרְתָן.
{מז} וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה אֶת-כָּל-הַכֵּלִים, מֵרֹב מְאֹד מְאֹד--לֹא נֶחְקַר, מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת. 
{מח} וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה--אֵת כָּל-הַכֵּלִים, אֲשֶׁר בֵּית יְהוָה:  אֵת, מִזְבַּח הַזָּהָב, וְאֶת-הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים, זָהָב.

משה רבנו ראה כל כך הרבה שיש האומרים שמה שראה רב על מה שהלך יהושוע.
0 תגובות
פרשת האזינו
17/09/2018 20:51
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בפרשת האזינו אנו מתקרבים אל הסוף, סוף חומש דברים, סוף התורה, סוף חייו של משה רבנו...
לאחר השירה המובאת בפרשה, המזהירה את ישראל שלא לסור מן הדרך הישרה, פונה אליו הקדוש-ברוך-הוא ומזמין אותו לעלות על הר נבו כדי לראות מרחוק את ארץ כנען, שכן לא ניתנה לו הרשות להיכנס אליה. בהר זה נגזר עליו למסור את נשמתו לבורא.
הלשון בה נעשה שימוש מזכירה קצת את סופן של אגדות הילדים "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".

ספר דברים, פרק ל"ב:
{מח} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר.
{מט} עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה.
{נ} וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף, אֶל-עַמֶּיךָ:  כַּאֲשֶׁר-מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ, בְּהֹר הָהָר, וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו. 

מה פשר הביטוי "עד עצם היום הזה"?
בשלושה מקומות בתורה אנו נתקלים בו.

ספר בראשית, פרק ז':
{יג} בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ, וְשֵׁם-וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי-נֹחַ; וְאֵשֶׁת נֹחַ, וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי-בָנָיו אִתָּם--אֶל-הַתֵּבָה.

בני דורו של נוח, הרשעים שהביאו על העולם את המבול בחטאיהם, נשבעו שאם נוח יעז רק להתקרב אל התיבה, לא רק שהם לא יאפשרו לו, אלא שהם יבקעו את התיבה באמצעות כלי ברזל שונים. לפיכך אמר הקדוש-ברוך-הוא "הריני עושה למען כבודי ומכניס את נוח ומשפחתו לתיבה לאור היום, כשעיני כולן צופות בהם, כל מי שחושב שיש בידו הכוח למחות מוזמן לבוא ולנסות". כך הסתיימו החיים על פני האדמה כפי שהיו לפני המבול.

ספר שמות, פרק י"ב:
{נא} וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:  הוֹצִיא יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--עַל-צִבְאֹתָם. 

המצרים גמרו בליבם לשעבד את בני ישראל לעולמים. הם נשבעו שאם בני ישראל רק יעזו לנסות לצאת מארץ מצרים, לא רק שהם ימנעו מהם, אלא שהם יטבחו בהם באמצעות חרבות וכלי לחימה שונים. לפיכך אמר הקדוש-ברוך-הוא "הריני מוציאם ממצרים לאור היום, לעיני כל המצרים, כל מי שחושב שהוא יכול לעצור אותי מוזמן לנסות". כך יצאו בני ישראל ממצרים ותם פרק השעבוד בחיי העם.

גם בפרשה זו אנו טועמים את טעמו של הסוף.
בני ישראל, בשל חיבתם הרבה למשה רבנו, נשבעו שאם הם ירגישו שמשה ינסה לעלות להר ולצעוד אל מותו, הרי שהם ימנעו ממנו בכל דרך אפשרית. מנהיג בשיעור קומתו, שהוציאם ממצרים, קרע להם את הים, הוריד את המן, העלה את הבאר ונתן את התורה הקדושה, אין בכוונתם לוותר עליו.
גם כאן אמר הקדוש-ברוך-הוא, הרי אני מכניסו למערה שהוכנה לקבורתו לאור היום, לעיני כל העם, בגלוי ובפרסום, ומי שחש שיש בידו הכוח למחות מוזמן לנסות.
0 תגובות
פרשת וילך
12/09/2018 20:51
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בפרשת וילך אנו מגיעים ליום פטירתו של משה רבנו עליו השלום.

ספר דברים, פרק ל"א:
{א} וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.
{ב} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.

משה רבנו מסביר לעם ישראל שאינו יכול עוד להמשיך בהנהגת העם. האם משה רבנו התעייף? שמא נחלש כוחו? קפצה עליו הזיקנה?

ספר דברים, פרק ל"ד:
{ז} וּמֹשֶׁה, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה.

אף ביום מותו לא נראה היה שהזדקן. מדוע נאמר אם כן "לא אוכל"?
ביומו האחרון של משה רבנו ניטלה ממנו הנהגת ישראל וניתנה למחליפו יהושוע.
אלוקים אסר עליו לעבור את הירדן ובכך מנע ממנו להמשיך בהנהגת העם.
לפי מדרש אחר, משה רבנו לא יכול היה עוד להנהיג את העם משום שנסתמו ממנו מעיינות החכמה.
עד כה היה בו כוח ללמד את בני ישראל את התורה ולחדש בה כמעיין המתגבר, ומיום זה ואילך הועברו יכולות אלה ליהושוע. 

אגב, "בן מאוד ועשרים שנה אנכי היום", על פי המדרש באותו היום הושלמו שנותיו של משה רבנו.
בז' באדר הוא נולד ובז' באדר הוא נפטר מן העולם.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »