עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
לזיכוי הרבים...
תודה ענקית לכל המפרשים בהם נעזרתי, מרש"י ועד פרויקט 929.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
תורה  (90)
פרשת השבוע  (55)
נביאים  (34)
אלול  (1)
סליחות  (1)
ארכיון
שופטים י"א - הטרגדיה של יפתח
21/01/2020 20:45
חיבת התורה
תורה, נביאים
הפרק הקודם הסתיים בציפייה למושיע. הפרק הזה מתחיל בסיפורו של יפתח. לכאורה, לא דמות שהיינו בונים עליה בהיבט הזה. בן אישה זונה שמסתובב עם פרחחים.

{א} וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְהוּא, בֶּן-אִשָּׁה זוֹנָה; וַיּוֹלֶד גִּלְעָד, אֶת-יִפְתָּח.
{ג} וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב; וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל-יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים, וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ. 

כשבני עמון בפתח, רגע לפני מלחמה, מחפשים זקני גלעד מנהיג ופונים ליפתח. הוא מצדו מזכיר להם שבעבר הם גירשו אותו מבית אביו. לאחר התנצלות רשמית הוא נאות לפקד עליהם בקרב ובהמשך לעמוד בראשם.

{ז} וַיֹּאמֶר יִפְתָּח, לְזִקְנֵי גִלְעָד, הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי, וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי; וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי, עַתָּה, כַּאֲשֶׁר, צַר לָכֶם.
{ח} וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל-יִפְתָּח, לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ, וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ, וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן; וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ, לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד. 

יפתח שולח שליחים למלך עמון ומנסה להבין מה הסיבה לעימות.

{יב} וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים, אֶל-מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן לֵאמֹר:  מַה-לִּי וָלָךְ, כִּי-בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי.
{יג} וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן אֶל-מַלְאֲכֵי יִפְתָּח, כִּי-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם, מֵאַרְנוֹן וְעַד-הַיַּבֹּק, וְעַד-הַיַּרְדֵּן; וְעַתָּה, הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם. 

מלך עמון טוען שבני ישראל כבשו חלקים מארצו בעת שעלו ממצרים. בתגובה הוא זוכה לשיעור מפורט בתולדות עם ישראל באדיבות יפתח. המסע במדבר, סירוב בני אדום ובני מואב למעבר בארצם ובהמשך כיבוש שטחי המריבה מידי מלכי האמורי, שבכלל הם אלה שפתחו במלחמה נגדם. יפתח מבהיר להם שאם היו להם תביעות כלשהן לגבי אותם השטחים, מן הסתם הם היו כבר מעלים אותן.

{כו} בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ, וּבְכָל-הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל-יְדֵי אַרְנוֹן, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה--וּמַדּוּעַ לֹא-הִצַּלְתֶּם, בָּעֵת הַהִיא.
{כח} וְלֹא שָׁמַע, מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, אֶל-דִּבְרֵי יִפְתָּח, אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו.

מלך עמון מתעלם מנימוקיו של יפתח והקרב מתחיל. בשלב זה נחה על יפתח רוח אלוקים (מסתבר שזקני גלעד ידעו במי לבחור) והוא יוצא לקרב מול בני עמון. רגע לפני הוא נודר נדר.

{כט} וַתְּהִי עַל-יִפְתָּח רוּחַ יְהוָה, וַיַּעֲבֹר אֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-מְנַשֶּׁה; וַיַּעֲבֹר, אֶת-מִצְפֵּה גִלְעָד, וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד, עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן.
{ל} וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר:  אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, בְּיָדִי.  לא וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, מִבְּנֵי עַמּוֹן--וְהָיָה, לַיהוָה, וְהַעֲלִיתִיהוּ, עֹלָה.

בני עמון ניתנים בידי צבא יפתח, בסיום הלחימה הם נכנעים בפניו. ביתו היחידה, שבשורת הניצחון מגיעה גם אליה, יוצאת לקבלו בתופים ובמחולות.

{לה} וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי, וְאַתְּ, הָיִית בְּעֹכְרָי; וְאָנֹכִי, פָּצִיתִי פִי אֶל-יְהוָה, וְלֹא אוּכַל, לָשׁוּב.
{לו} וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אָבִי פָּצִיתָה אֶת-פִּיךָ אֶל-יְהוָה--עֲשֵׂה לִי, כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ:  אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ יְהוָה נְקָמוֹת, מֵאֹיְבֶיךָ--מִבְּנֵי עַמּוֹן.
{לז} וַתֹּאמֶר, אֶל-אָבִיהָ, יֵעָשֶׂה לִּי, הַדָּבָר הַזֶּה:  הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל-הֶהָרִים, וְאֶבְכֶּה עַל-בְּתוּלַי, אָנֹכִי ורעיתי (וְרֵעוֹתָי).

יפתח מתאבל כשהוא מבין שעליו לקיים את נדרו. לא מסופר לנו מדוע לא ניסה להתיר את הנדר. לבקשתה הוא מאפשר לה ללכת אל ההרים עם חברותיה, לבכות ולהיפרד.
בעקבות מעשה זה נוסד מנהג חדש בקרב בנות ישראל, ארבעה ימי זיכרון מיוחדים.

{מ} מִיָּמִים יָמִימָה, תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, לְתַנּוֹת, לְבַת-יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי--אַרְבַּעַת יָמִים, בַּשָּׁנָה.
0 תגובות
שופטים י' - מחכים למושיע
14/01/2020 19:57
חיבת התורה
תורה, נביאים
הפרק נפתח בשני שופטים שאין הרבה מידע לגביהם.

{א} וַיָּקָם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל, תּוֹלָע בֶּן-פּוּאָה בֶּן-דּוֹדוֹ--אִישׁ יִשָּׂשכָר; וְהוּא-יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר, בְּהַר אֶפְרָיִם. 
{ג} וַיָּקָם אַחֲרָיו, יָאִיר הַגִּלְעָדִי; וַיִּשְׁפֹּט, אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, שָׁנָה.

המשך הפרק מהווה הקדמה לפרקים הבאים, בהם יובא סיפורו של יפתח. התבנית המוכרת מספר שופטים חוזרת על עצמה שוב, הפעם בשינוי קל.

{ו} וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיַּעַבְדוּ אֶת-הַבְּעָלִים וְאֶת-הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת-אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת-אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי-עַמּוֹן, וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים; וַיַּעַזְבוּ אֶת-יְהוָה, וְלֹא עֲבָדוּהוּ.
{ז} וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּמְכְּרֵם, בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים, וּבְיַד, בְּנֵי עַמּוֹן.
{י} וַיִּזְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר:  חָטָאנוּ לָךְ--וְכִי עָזַבְנוּ אֶת-אֱלֹהֵינוּ, וַנַּעֲבֹד אֶת-הַבְּעָלִים. 

גם הפעם בני ישראל חוטאים ועובדים עבודה זרה. גם הפעם הקדוש-ברוך-הוא מעניש אותם באמצעות אויב, הפעם בני עמון. גם הפעם הם מתפללים לישועה, אלא שהפעם זה לא מספיק.

{יג} וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי, וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים; לָכֵן לֹא-אוֹסִיף, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם.
{יד} לְכוּ, וְזַעֲקוּ אֶל-הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם, בָּם:  הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם, בְּעֵת צָרַתְכֶם.

הקדוש-ברוך-הוא מפנה אותם לבקש סיוע מהאלילים אותם עבדו. בני ישראל מודים בחטאם ועושים תשובה.

{טו} וַיֹּאמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-יְהוָה, חָטָאנוּ--עֲשֵׂה-אַתָּה לָנוּ, כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ:  אַךְ הַצִּילֵנוּ נָא, הַיּוֹם הַזֶּה.
{טז} וַיָּסִירוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, מִקִּרְבָּם, וַיַּעַבְדוּ, אֶת-יְהוָה; וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ, בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל.

בני עמון נאספים לקראת מלחמה בבני ישראל והפרק מסתיים בהמתנה. המתנה למושיע שיוכל להביס את האויב.

{יז} וַיִּצָּעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן, וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְעָד; וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בַּמִּצְפָּה.
{יח} וַיֹּאמְרוּ הָעָם שָׂרֵי גִלְעָד, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, מִי הָאִישׁ, אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן--יִהְיֶה לְרֹאשׁ, לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד.
0 תגובות
שופטים ט' - משל יותם
07/01/2020 18:51
חיבת התורה
תורה, נביאים
בפרק הקודם למדנו כי פילגשו של גדעון ילדה לו בשכם את אבימלך. הוא מודע לכך שאינו בנו היחיד של הגיבור המהולל ולכן פונה לבני משפחתו מצד אימו ומציע למנות את עצמו למנהיגם.

{ב} דַּבְּרוּ-נָא בְּאָזְנֵי כָל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, מַה-טּוֹב לָכֶם--הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל, אִם-מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד; וּזְכַרְתֶּם, כִּי-עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי.

בני משפחתו מתרצים ואף מזרימים לו מזומנים, באמצעותם הוא רוכש לעצמו גוורדיה. על מנת להבטיח לעצמו את השלטון הוא רוצח בדם קר את כל בני אביו.

{ה} וַיָּבֹא בֵית-אָבִיו, עָפְרָתָה, וַיַּהֲרֹג אֶת-אֶחָיו בְּנֵי-יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ, עַל-אֶבֶן אֶחָת; וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן-יְרֻבַּעַל, הַקָּטֹן--כִּי נֶחְבָּא.

פרט לקטן שמצליח להימלט, יותם.
כשהוא שומע על המלכת אבימלך, הוא עומד על ראש הר גריזים ונושא את משלו בפני אנשי שכם.

{ז} וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר-גְּרִזִים, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ, וַיִּקְרָא; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם, אֱלֹהִים.

המשל מספר על חיפושיהם של העצים אחר מלך. הם מבקשים מכמה עצים חשובים למלוך עליהם. הזית, התאנה, הגפן, כולם מסבירים שאין להם כל עניין למלוך. יש להם דברים חשובים יותר לעשות. לעומת זאת, האטד, שיח קוצני שאינו מניב כל פרי, לא רק שהסכים למשול, אלא שלהסכמתו נלווה איום לגורל העצים אם לא יסכימו להמליכו.

{טו} וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי; וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.

יותם מבהיר את משלו ומפרט את הנמשל. 

{יח} וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל-בֵּית אָבִי, הַיּוֹם, וַתַּהַרְגוּ אֶת-בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ, עַל-אֶבֶן אֶחָת; וַתַּמְלִיכוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-אֲמָתוֹ, עַל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, כִּי אֲחִיכֶם, הוּא.
{יט} וְאִם-בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם-יְרֻבַּעַל וְעִם-בֵּיתוֹ, הַיּוֹם הַזֶּה--שִׂמְחוּ, בַּאֲבִימֶלֶךְ, וְיִשְׂמַח גַּם-הוּא, בָּכֶם.
{כ} וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ, וְתֹאכַל אֶת-בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת-בֵּית מִלּוֹא; וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם, וּמִבֵּית מִלּוֹא, וְתֹאכַל, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ. 

מיד לאחר מכן סיום נאומו נמלט יותם על נפשו. בהמשך הפרק אנו רואים כיצד מתקיים משלו של יותם. 

{כג} וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים, רוּחַ רָעָה, בֵּין אֲבִימֶלֶךְ, וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם; וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי-שְׁכֶם, בַּאֲבִימֶלֶךְ.
{מה} וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר, כֹּל הַיּוֹם הַהוּא, וַיִּלְכֹּד אֶת-הָעִיר, וְאֶת-הָעָם אֲשֶׁר-בָּהּ הָרָג; וַיִּתֹּץ, אֶת-הָעִיר, וַיִּזְרָעֶהָ, מֶלַח. 
{מט} וַיִּכְרְתוּ גַם-כָּל-הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל-הַצְּרִיחַ, וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת-הַצְּרִיחַ, בָּאֵשׁ; וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל-אַנְשֵׁי מִגְדַּל-שְׁכֶם, כְּאֶלֶף--אִישׁ וְאִשָּׁה.
{נו} וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים, אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ, אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו, לַהֲרֹג אֶת-שִׁבְעִים אֶחָיו.
{נז} וְאֵת, כָּל-רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם, הֵשִׁיב אֱלֹהִים, בְּרֹאשָׁם; וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם, קִלְלַת יוֹתָם בֶּן-יְרֻבָּעַל. 

רגע לפני שמחריב אבימלך גם את תבץ הוא מוצא את מותו.

{נב} וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד-הַמִּגְדָּל, וַיִּלָּחֶם בּוֹ; וַיִּגַּשׁ עַד-פֶּתַח הַמִּגְדָּל, לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ.
{נג} וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת, פֶּלַח רֶכֶב--עַל-רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ; וַתָּרִץ, אֶת-גֻּלְגָּלְתּוֹ. 
0 תגובות
שופטים ח' - סופם של מלכי מדין
31/12/2019 18:06
חיבת התורה
תורה, נביאים
הפרק מתחיל בהתקוממות בני אפרים. בני אפרים קובלים על כך שהוזעקו בשלב כה מאוחר של הקרב במדין. 

{א} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ, כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן; וַיְרִיבוּן אִתּוֹ, בְּחָזְקָה.

גדעון בחוכמתו ובצניעותו מצליח להשיב להם באופן שמניח את דעתם.

{ב} וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מֶה-עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם:  הֲלֹא, טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם--מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר.
{ג} בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹהִים אֶת-שָׂרֵי מִדְיָן, אֶת-עֹרֵב וְאֶת-זְאֵב, וּמַה-יָּכֹלְתִּי, עֲשׂוֹת כָּכֶם; אָז, רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו, בְּדַבְּרוֹ, הַדָּבָר הַזֶּה.

גדעון ואנשיו חוצים את הירדן על מנת להשלים את המלחמה במדינים. עייפים ורעבים הם מגיעים לעיר סוכות ומבקשים לחם. אנשי סוכות, ובהמשך גם אנשי  פנואל, עונים שעד שהוא לא מכריע לגמרי את כל מלכי מדין, אין בכוונתם לסייע בהזנת הלוחמים. גדעון מבטיח שלאחר ניצחון מלכי מדין הוא ישוב לנקום בהם באופן אכזרי.

{ו} וַיֹּאמֶר, שָׂרֵי סֻכּוֹת, הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה, בְּיָדֶךָ:  כִּי-נִתֵּן לִצְבָאֲךָ, לָחֶם.
{ז} וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן--לָכֵן בְּתֵת יְהוָה אֶת-זֶבַח וְאֶת-צַלְמֻנָּע, בְּיָדִי:  וְדַשְׁתִּי, אֶת-בְּשַׂרְכֶם, אֶת-קוֹצֵי הַמִּדְבָּר, וְאֶת-הַבַּרְקֳנִים.
{ח} וַיַּעַל מִשָּׁם פְּנוּאֵל, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כָּזֹאת; וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי פְנוּאֵל, כַּאֲשֶׁר עָנוּ אַנְשֵׁי סֻכּוֹת. 

גדעון מביס את מחנה מדין ולוכד את מלכיו. משם הוא שב לנקום כמובטח בסוכות ופנואל, ורק לאחר מכן מתפנה לנקום במלכי מדין. גם במקרה זה מדובר בנקמה אישית, שכן באחת הפשיטות שלהם בתבור הרגו המדינים את אחיו של גדעון.

{יב} וַיָּנֻסוּ, זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵיהֶם; וַיִּלְכֹּד אֶת-שְׁנֵי מַלְכֵי מִדְיָן, אֶת-זֶבַח וְאֶת-צַלְמֻנָּע, וְכָל-הַמַּחֲנֶה, הֶחֱרִיד. 
{יט} וַיֹּאמַר, אַחַי בְּנֵי-אִמִּי הֵם; חַי-יְהוָה, לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם--לֹא הָרַגְתִּי, אֶתְכֶם.

בני ישראל שמתרשמים מאוד מניצחונו של גדעון מציעים לו למלוך עליהם. לא סתם למלוך, להקים לו שושלת מלוכה.

{כב} וַיֹּאמְרוּ אִישׁ-יִשְׂרָאֵל, אֶל-גִּדְעוֹן, מְשָׁל-בָּנוּ גַּם-אַתָּה, גַּם-בִּנְךָ גַּם בֶּן-בְּנֶךָ:  כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ, מִיַּד מִדְיָן.
{כג} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, גִּדְעוֹן, לֹא-אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא-יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם:  יְהוָה, יִמְשֹׁל בָּכֶם. 

הניצחון על המדינים לא משנה את גדעון, הוא נותר הבחור הצנוע שהיה. הוא מזכיר להם שרק הקדוש-ברוך-הוא אמור למשול בהם. בפועל מה שקורה הוא בדיוק ההיפך. גדעון מבקש לעשות שימוש בשלל המלחמה לבניית אפוד שינציח את ניצחונו ובני ישראל נעתרים לבקשתו. במקום שהאפוד יציין את הסיוע שקיבל גדעון מהקדוש-ברוך-הוא במלחמה, הופך האפוד לעבודה זרה.

{כד} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן, אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה, וּתְנוּ-לִי, אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ:  כִּי-נִזְמֵי זָהָב לָהֶם, כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם.
{כז} וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד, וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה, וַיִּזְנוּ כָל-יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו, שָׁם; וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ, לְמוֹקֵשׁ.

לקראת סוף הפרק מציין הכתוב את לידתו של אבימלך, דמות שחדוב להכיר לקראת הפרק הבא.

{ל} וּלְגִדְעוֹן, הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים, יֹצְאֵי, יְרֵכוֹ:  כִּי-נָשִׁים רַבּוֹת, הָיוּ לוֹ.
{לא} וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם, יָלְדָה-לּוֹ גַם-הִיא בֵּן; וַיָּשֶׂם אֶת-שְׁמוֹ, אֲבִימֶלֶךְ.
0 תגובות
שופטים ז' - מלחמת גדעון במדין
25/12/2019 21:54
חיבת התורה
תורה, נביאים
בפרק זה מתוארת המלחמה שערך גדעון במדין. 

{ב} וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-גִּדְעוֹן, רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, מִתִּתִּי אֶת-מִדְיָן בְּיָדָם:  פֶּן-יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי. 

כדי שיהיה ברור לבני ישראל שיד האל היא זו שהכריעה את הקרב לטובתם, מבקש הקדוש-ברוך-הוא מגדעון לצמצם את כמות הלוחמים מטעמו, באופן שהנס יהיה ניכר.

{ג} וְעַתָּה, קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר, מִי-יָרֵא וְחָרֵד, יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד; וַיָּשָׁב מִן-הָעָם, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, נִשְׁאָרוּ.
{ד} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, עוֹד הָעָם רָב, הוֹרֵד אוֹתָם אֶל-הַמַּיִם, וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם; וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא-יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ. 

במהלך הצמצום הראשון מושב לביתו כל מי שחרד מההשתתפות בקרב.
במהלך השני שיטת הצמצום קצת פחות טריוויאלית. גדעון מתבקש להוריד את הלוחמים לשתות במאגר המים. 

{ה} וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם, אֶל-הַמָּיִם; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת.

לפי המפרשים מטרתו של מבחן זה לבדוק מי מורגל בעבודה זרה, שכן דרך עבודה זו בכריעה על הברכיים. אותם יש להשיב. לפי פירושים אחרים הכורעים ללקק הם דווקא העצלים, מהם ראוי להיפטר לפני הקרב.

{ט} וַיְהִי, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה, קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה:  כִּי נְתַתִּיו, בְּיָדֶךָ.
{י} וְאִם-יָרֵא אַתָּה, לָרֶדֶת--רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ, אֶל-הַמַּחֲנֶה.
{יא} וְשָׁמַעְתָּ, מַה-יְדַבֵּרוּ, וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ, וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה; וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ, אֶל-קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה.

בפרק הקודם למדנו כי גדעון בחור זהיר וצנוע. גם בפרק זה הקדוש-ברוך-הוא מגלה הבנה לאופיו הייחודי ומציע לו לרדת עם נערו למחנה מדין באישון לילה, ולזכות באות שיחזק את ליבו לקראת הקרב.

{יג} וַיָּבֹא גִדְעוֹן--וְהִנֵּה-אִישׁ, מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם; וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן, וַיָּבֹא עַד-הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה, וְנָפַל הָאֹהֶל.
{יד} וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר, אֵין זֹאת, בִּלְתִּי אִם-חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן-יוֹאָשׁ, אִישׁ יִשְׂרָאֵל:  נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ, אֶת-מִדְיָן וְאֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה.

לשמע דברים אלה מיד נערך גדעון אל הקרב. הוא מצייד את לוחמיו בכדים בהם לפיד בלבד ובשופרות.

{טז} וַיַּחַץ אֶת-שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת הָאִישׁ, שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים; וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד-כֻּלָּם וְכַדִּים רֵיקִים, וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים.
{יח} וְתָקַעְתִּי, בַּשּׁוֹפָר--אָנֹכִי, וְכָל-אֲשֶׁר אִתִּי; וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם-אַתֶּם, סְבִיבוֹת כָּל-הַמַּחֲנֶה, וַאֲמַרְתֶּם, לַיהוָה וּלְגִדְעוֹן.
{יט} וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה-אִישׁ אֲשֶׁר-אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה--אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ, אֶת-הַשֹּׁמְרִים; וַיִּתְקְעוּ, בַּשּׁוֹפָרוֹת, וְנָפוֹץ הַכַּדִּים, אֲשֶׁר בְּיָדָם.

קולות השופרות והכדים המתנפצים באמצע הלילה, האור החזק מהלפידים, וכמובן הסיוע השמיימי, כל אלה מעוררים מהומה רבה במחנה מדין. 
גדעון מנצל את המהומה ומזעיק לוחמים מקרב נפתלי, אשר, מנשה ואפרים. יחד הם מצליחים ללכוד את שני מנהיגי הכנופיות שפורעות בעםם כבר זמן ממושך.

{כה} וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי-שָׂרֵי מִדְיָן אֶת-עֹרֵב וְאֶת-זְאֵב, וַיַּהַרְגוּ אֶת-עוֹרֵב בְּצוּר-עוֹרֵב וְאֶת-זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב-זְאֵב, וַיִּרְדְּפוּ, אֶל-מִדְיָן; וְרֹאשׁ-עֹרֵב וּזְאֵב--הֵבִיאוּ אֶל-גִּדְעוֹן, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן.
0 תגובות
שופטים ו' - היכרות עם גדעון
17/12/2019 20:25
חיבת התורה
תורה, נביאים

כמו בשאר סיפורי ספר שופטים, גם סיפור זה נצמד לתבנית הקבועה, בני ישראל חוטאים ונענשים באמצעות אויביהם.


{א} וַיַּֽעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד־מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃


רגע לפני מינוי מושיע שולח להם הקדוש-ברוך-הוא נזיפה ותזכורת.


{ח} וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽנֹכִ֞י הֶֽעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָֽאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃

{י} וָאֹֽמְרָ֣ה לָכֶ֗ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֽוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽי׃


מלאך נוסף נשלח למנות את גדעון משבט מנשה למושיע מפני מדין. הוא מוצא את גדעון חובט חיטים בגת. 


{יא} וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיֵּ֨שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעָפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָֽעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן׃


בגת דורכים יין, לאחר שהגפן נותנת פרי. את החיטה דשים מוקדם יותר, בתחילת הקיץ. לכן נמצא גדעון בגת, כדי להקטין את הסיכוי שיימצא על ידי המדינים שיבזזו את החיטים.

גדעון מצטנע לפני שמסכים לקבל עליו את השליחות.


{טו} וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָֽנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי׃


הוא מבקש אות שאכן מדובר בקדוש-ברוך-הוא שמדבר אליו באמצעות מלאך הנדמה כבן אנוש.


{כא} וַיִּשְׁלַ֞ח מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה אֶת־קְצֵ֤ה הַמִּשְׁעֶ֨נֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּגַּ֥ע בַּבָּשָׂ֖ר וּבַמַּצּ֑וֹת וַתַּ֨עַל הָאֵ֜שׁ מִן־הַצּ֗וּר וַתֹּ֤אכַל אֶת־הַבָּשָׂר֙ וְאֶת־הַמַּצּ֔וֹת וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הָלַ֖ךְ מֵֽעֵינָֽיו׃

{כב} וַיַּ֣רְא גִּדְע֔וֹן כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה ה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֗וֹן אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן רָאִ֨יתִי֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃


גדעון נבהל כשהוא מבין שאכן נגלה אליו מלאך. המלאך מרגיע אותו שלא יאונה לו כל רע וגדעון בונה שם מזבח.


{כה} וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה קַ֤ח אֶת־פַּר־הַשּׁוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וּפַ֥ר הַשֵּׁנִ֖י שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וְהָֽרַסְתָּ֗ אֶת־מִזְבַּ֤ח הַבַּ֨עַל֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וְאֶת־הָֽאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָ֖יו תִּכְרֹֽת׃

{כו} וּבָנִ֨יתָ מִזְבֵּ֜חַ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ עַ֣ל רֹ֧אשׁ הַמָּע֛וֹז הַזֶּ֖ה בַּמַּֽעֲרָכָ֑ה וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י וְהַֽעֲלִ֣יתָ עוֹלָ֔ה בַּֽעֲצֵ֥י הָֽאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תִּכְרֹֽת׃


כבר באותו הלילה נשלח גדעון למשימתו הראשונה. החרבת המזבח שבנה אביו לעבודה זרה והחלפתו במזבח לקדוש-ברוך-הוא.


{ל} וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל־יוֹאָ֔שׁ הוֹצֵ֥א אֶת־בִּנְךָ֖ וְיָמֹ֑ת כִּ֤י נָתַץ֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְכִ֥י כָרַ֖ת הָֽאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָֽיו׃

{לא} וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡שׁ לְכֹל֩ אֲשֶׁר־עָֽמְד֨וּ עָלָ֜יו הַֽאַתֶּ֣ם ׀ תְּרִיב֣וּן לַבַּ֗עַל אִם־אַתֶּם֙ תּֽוֹשִׁיע֣וּן אוֹת֔וֹ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥יב ל֛וֹ יוּמַ֖ת עַד־הַבֹּ֑קֶר אִם־אֱלֹהִ֥ים הוּא֙ יָ֣רֶב ל֔וֹ כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ׃

{לב} וַיִּקְרָא־ל֥וֹ בַיּוֹם־הַה֖וּא יְרֻבַּ֣עַל לֵאמֹ֑ר יָ֤רֶב בּוֹ֙ הַבַּ֔עַל כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ׃


כשתושבי המקום מגלים את מעשיו של גדעון הם דורשים למצות איתו את הדין. דווקא אביו שהמזבח היה שייך לו מעלה נימוק הגיוני, אם הבעל הוא אכן אל, הרי שהוא יכול לריב עם גדעון בעצמו. גדעון זוכה בכינוי חדש, ירובעל, המסמל את תקוותם של אנשי המקום לנקמת הבעל בו.

בינתיים האויבים עולים למלחמה על בני ישראל וגדעון מגייס צבא.


{לג} וְכָל־מִדְיָ֧ן וַֽעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי־קֶ֖דֶם נֶֽאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו וַיַּֽעַבְר֥וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל׃

{לד} וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה לָֽבְשָׁ֖ה אֶת־גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִּזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַֽחֲרָֽיו׃


גדעון מבקש סימן מהקדוש-ברוך-הוא והוא אכן זוכה לקבלו.


{לו} וַיֹּ֥אמֶר גִּדְע֖וֹן אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים אִם־יֶשְׁךָ֞ מוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃

{לז} הִנֵּ֣ה אָֽנֹכִ֗י מַצִּ֛יג אֶת־גִּזַּ֥ת הַצֶּ֖מֶר בַּגֹּ֑רֶן אִ֡ם טַל֩ יִֽהְיֶ֨ה עַֽל־הַגִּזָּ֜ה לְבַדָּ֗הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֨רֶץ֙ חֹ֔רֶב וְיָֽדַעְתִּ֗י כִּֽי־תוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃

{לח} וַיְהִי־כֵ֕ן וַיַּשְׁכֵּם֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֖זַר אֶת־הַגִּזָּ֑ה וַיִּ֤מֶץ טַל֙ מִן־הַגִּזָּ֔ה מְל֥וֹא הַסֵּ֖פֶל מָֽיִם׃


גדעון באקט של חוסר ביטחון מבקש מהקדוש-ברוך-הוא סימן נוסף וגם הפעם נענה בחיוב.


{לט} וַיֹּ֤אמֶר גִּדְעוֹן֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אַל־יִ֤חַר אַפְּךָ֙ בִּ֔י וַֽאֲדַבְּרָ֖ה אַ֣ךְ הַפָּ֑עַם אֲנַסֶּ֤ה נָּֽא־רַק־הַפַּ֨עַם֙ בַּגִּזָּ֔ה יְהִי־נָ֨א חֹ֤רֶב אֶל־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֖רֶץ יִֽהְיֶה־טָּֽל׃

{מ} וַיַּ֧עַשׂ אֱלֹהִ֛ים כֵּ֖ן בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַֽיְהִי־חֹ֤רֶב אֶל־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל־כָּל־הָאָ֖רֶץ הָ֥יָה טָֽל׃ 


0 תגובות
שופטים ה' - שירת דבורה וברק
10/12/2019 17:58
חיבת התורה
תורה, נביאים
הישועה לה זכו דבורה וברק במלחמה מול סיסרא מביאה אותם לחבר שירת הודיה לבורא עולם.

{א} וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמֹר.
{ב} בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב
עָם, בָּרְכוּ, יְהוָה.

ראשית נזכרת גבורתו של האל כפי שהתגלתה בפני בני ישראל בעת יציאת מצרים.

{ד} יְהוָה, בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, אֶרֶץ רָעָשָׁה, גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ; גַּם-עָבִים, נָטְפוּ מָיִם.

בהמשך מובאת סקירה של המצב הביטחוני ערב היציאה לקרב.

{ו} בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן-עֲנָת, בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ, אֳרָחוֹת; וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת--יֵלְכוּ, אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת. 

לעזרת דבורה וברק נרתמו אנשי מלחמה משבטי ישראל, אך לא כל השבטים השתתפו בקרב.

{יג} אָז יְרַד שָׂרִיד, לְאַדִּירִים עָם; יְהוָה, יְרַד-לִי בַּגִּבּוֹרִים.

בסופו של דבר הסיוע שהתקבל משמיים הוא שהוביל לניצחון בקרב.

{כ} מִן-שָׁמַיִם, נִלְחָמוּ; הַכּוֹכָבִים, מִמְּסִלּוֹתָם, נִלְחֲמוּ, עִם-סִיסְרָא.

הסיוע השמיימי הביא את הניצחון הסופי בידי יעל.

{כד} תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים--יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי: מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ.

לסיום השירה מתארים דבורה וברק את שלדעתם מתרחש בבית סיסרא בעת שממתינים לשובו מהקרב, כיצד אימו דואגת וחברותיה מנסות לנחם אותה שהוא רק מתעכב קמעה.

{כח} בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא-- מַדּוּעַ אֶחֱרוּ, פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. 

עם סיומו של קרב זה זוכים בני ישראל לשקט שנמשך ארבעים שנים.
 
{לא} כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ, יְהוָה, וְאֹהֲבָיו, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ; וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה.
0 תגובות
שופטים ד' - שתי נשים חזקות
03/12/2019 18:00
חיבת התורה
תורה, נביאים
התבנית הקבועה של סיפורי השופטים מתאימה גם בפרק זה.

{א} וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וְאֵהוּד, מֵת.
{ב} וַיִּמְכְּרֵם יְהוָה, בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר; וְשַׂר-צְבָאוֹ, סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב, בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם.

השופט הקודם איננו, בני ישראל חוזרים לסורם, הקדוש-ברוך-הוא מעניש אותם והם מתפללים לישועה. הפעם נבחרת לתפקיד המושיעה דווקא אישה.

{ד} וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא. 

מכיוון שבימים ההם רוב העם הסתייג מגיוס נשים לצבא, היא מעבירה את התכנית הטקטית שגיבש היושב במרומים לידי ברק בן אבינועם.

{ו} וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.
{ז} וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ.

באופן מפתיע למדי ברק מתנגד לצאת למלחמה בלעדי דבורה. ייתכן שהוא ניסה להעניק לה את הכבוד הראוי לה. אולי חשש שזכותו לא תעמוד לו ברגע האמת. על כל פנים דבורה אינה רואה את סירובו בעין יפה, ומבטיחה לו שהצטרפותה תעלה לו בקרדיט על הניצחון. קרדיט שלא רק שיילקח ממנו, אלא שיינתן לאישה.

{ח} וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ.
{ט} וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ--כִּי בְיַד-אִשָּׁה, יִמְכֹּר יְהוָה אֶת-סִיסְרָא; וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם-בָּרָק, קֶדְשָׁה.

כמובטח, הקדוש-ברוך-הוא מעניק סיוע שמיימי. סיסרא על סף הפסד נמלט ברגל ומגיע אל אוהלה של יעל, מצאצאי יתרו, חותן משה.

{טו} וַיָּהָם יְהוָה אֶת-סִיסְרָא וְאֶת-כָּל-הָרֶכֶב וְאֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה, לְפִי-חֶרֶב--לִפְנֵי בָרָק; וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה, וַיָּנָס בְּרַגְלָיו.
{יז} וְסִיסְרָא, נָס בְּרַגְלָיו, אֶל-אֹהֶל יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי:  כִּי שָׁלוֹם, בֵּין יָבִין מֶלֶךְ-חָצוֹר, וּבֵין, בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי.
{יח} וַתֵּצֵא יָעֵל, לִקְרַאת סִיסְרָא, וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי, אַל-תִּירָא; וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה, וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה. 

מכיוון ששרר שלום בין יבין מלך חצור לבין קבוצת אנשים זו, חש סיסרא בנוח באוהלה של יעל.

{יט} וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט-מַיִם, כִּי צָמֵאתִי; וַתִּפְתַּח אֶת-נֹאוד הֶחָלָב, וַתַּשְׁקֵהוּ--וַתְּכַסֵּהוּ.
{כ} וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְהָיָה אִם-אִישׁ יָבֹא וּשְׁאֵלֵךְ, וְאָמַר הֲיֵשׁ-פֹּה אִישׁ--וְאָמַרְתְּ אָיִן.
{כא} וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, וַיָּמֹת.

סיסרא העייף מהמרדף צמא למים, אך יעל החכמה משקה אותו בחלב שסייע לו לשקוע בשינה עמוקה. עמוקה מספיק בכדי שיעל תוכל לתקוע לו יתד ברקה מבלי שהוא יביע כל התנגדות.

{כב} וְהִנֵּה בָרָק, רֹדֵף אֶת-סִיסְרָא, וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ, וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אַתָּה מְבַקֵּשׁ; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ--וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת, וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ.
{כג} וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא, אֵת יָבִין מֶלֶךְ-כְּנָעַן, לִפְנֵי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 

בכך מסתיים הקרב מול צבא מלך חצור בניצחון מזהיר של ישראל.
0 תגובות
שופטים ג' - אהוד בן גרא
26/11/2019 20:07
חיבת התורה
תורה, נביאים
{א} וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ יְהוָה, לְנַסּוֹת בָּם אֶת-יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ, אֵת כָּל-מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן.
{ב} רַק, לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְלַמְּדָם, מִלְחָמָה--רַק אֲשֶׁר-לְפָנִים, לֹא יְדָעוּם.  

על מנת להנחיל לדורות הצעירים את תורת הלחימה, נשארים בארץ כמה גויים אותם לא הורישו בני ישראל.
אך זו איננה הסיבה היחידה.

{ז} וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; וַיַּעַבְדוּ אֶת-הַבְּעָלִים, וְאֶת-הָאֲשֵׁרוֹת. 

בני ישראל חוטאים ונענשים באמצעות אויביהם שרודים בהם וכובשים אותם לסירוגין. התבנית סביבה בנויים מרבית הסיפורים המובאים בספר שופטים די פשוטה וחזרתית. בני ישראל חוטאים, הקדוש-ברוך-הוא מעניש אותם, בני ישראל זועקים ומתפללים לקדוש-ברוך-הוא והוא מקים להם מושיע מקרבם, שופט. בפרק זה מובאים שלושה סיפורים כאלה.

{ח} וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם; וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, שְׁמֹנֶה שָׁנִים.
{ט} וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-יְהוָה, וַיָּקֶם יְהוָה מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּשִׁיעֵם--אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז, אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ.
{י} וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ-יְהוָה, וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה, וַיִּתֵּן יְהוָה בְּיָדוֹ אֶת-כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם; וַתָּעָז יָדוֹ, עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם.

עתניאל בן קנז, אחיו של כלב בן יפונה, מציל את ישראל מידי כושן רשעתיים.
בהמשך נמסרים בני ישראל בידי מואב, ובעקבות תפילותיהם נשלח אהוד בן גרא.

{יב} וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, עַל-יִשְׂרָאֵל, עַל כִּי-עָשׂוּ אֶת-הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה. 
{טו} וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה, וַיָּקֶם יְהוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת-אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי, אִישׁ אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ; וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה, לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב. 

אהוד בן גרא מכניע את מלך מואב באמצעות מהלך טקטי מזהיר. בהיותו איטר יד ימינו הוא חוגר את חרבו מתחת לירכו הימנית, באופן שיוכל להשתמש בה בידו השמאלית. כך הוא מצליח להתקרב אל המלך מבלי שמאבטחי המלך מאתרים עליו את הסכין. הוא משכנע את המלך שעליו לשוחח עימו בארבע עיניים וכך דוקר אותו וסוגר אחריו את הדלת. 

{טז} וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב, וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת--גֹּמֶד אָרְכָּהּ; וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו, עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ.
{יט} וְהוּא שָׁב, מִן-הַפְּסִילִים אֲשֶׁר אֶת-הַגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר, דְּבַר-סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר הָס--וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו, כָּל-הָעֹמְדִים עָלָיו.
{כא} וַיִּשְׁלַח אֵהוּד, אֶת-יַד שְׂמֹאלוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַחֶרֶב, מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ; וַיִּתְקָעֶהָ, בְּבִטְנוֹ.
{כג} וַיֵּצֵא אֵהוּד, הַמִּסְדְּרוֹנָה; וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה, בַּעֲדוֹ--וְנָעָל. 

גופת המלך מתגלה הרבה אחרי שאהוד בן גרא מתרחק מזירת הפשע ומארגן צבא קטן להילחם במואבים.

{כט} וַיַּכּוּ אֶת-מוֹאָב בָּעֵת הַהִיא, כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ--כָּל-שָׁמֵן, וְכָל-אִישׁ חָיִל; וְלֹא נִמְלַט, אִישׁ.

השופט השלישי הוא שמגר בן ענת, והוא מושיע את בני ישראל מיד הפלישתים.

{לא} וְאַחֲרָיו הָיָה, שַׁמְגַּר בֶּן-עֲנָת, וַיַּךְ אֶת-פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ, בְּמַלְמַד הַבָּקָר; וַיּוֹשַׁע גַּם-הוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל.
0 תגובות
שופטים ב' - תחילת עידן השופטים
19/11/2019 18:11
חיבת התורה
תורה, נביאים
הפרק מתחיל בבכי. בני ישראל מכנסים אסיפה לאומית וזוכים להופעת אורח חד פעמית של מלאך האל, שנוזף בהם על שלא הורישו את כלל תושבי הארץ, בניגוד לציווי שנמסר להם על ידי יהושע.

{ב} וְאַתֶּם, לֹא-תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת--מִזְבְּחוֹתֵיהֶם, תִּתֹּצוּן; וְלֹא-שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי, מַה-זֹּאת עֲשִׂיתֶם.

בני ישראל מצידם גועים בבכי, עד ששמו של מקום האסיפה משתנה ונקרא מיום זה ואילך "בוכים".

{ד} וַיְהִי, כְּדַבֵּר מַלְאַךְ יְהוָה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת-קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ.
{ה} וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֹּכִים; וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם, לַיהוָה.

הכתוב מגלה לנו שבני ישראל עבדו את הקדוש-ברוך-הוא בנאמנות כל תקופת ימי יהושע והזקנים שהאריכו ימים אחריו, אך בהמשך מצבו הדתי-פולחני של העם הידרדר.

{ז} וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת-יְהוָה, כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ; וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ, אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.
{י} וְגַם כָּל-הַדּוֹר הַהוּא, נֶאֶסְפוּ אֶל-אֲבוֹתָיו; וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.
{יא} וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיַּעַבְדוּ, אֶת-הַבְּעָלִים. 

הפרק מהווה למעשה הקדמה עבור תקופת השופטים כולה, התבנית די קבועה וחזרתית. בני ישראל עובדים עבודה זרה, הקדוש-ברוך-הוא כועס ומשלח בהם את אויביהם. במקביל הוא ממנה עליהם שופט, אדם ערכי ורוחני שמנהיג את העם ומשיב אותו לדרך הישר. עם מותו של אותו השופט, בני ישראל צוללים שוב לתהומות החטא וכל התהליך חוזר על עצמו שוב. 

{יג} וַיַּעַזְבוּ, אֶת-יְהוָה; וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל, וְלָעַשְׁתָּרוֹת.
{יד} וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנֵם בְּיַד-שֹׁסִים, וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם; וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם, מִסָּבִיב, וְלֹא-יָכְלוּ עוֹד, לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם.  
{טז} וַיָּקֶם יְהוָה, שֹׁפְטִים; וַיּוֹשִׁיעוּם, מִיַּד שֹׁסֵיהֶם. 
{יח} וְכִי-הֵקִים יְהוָה לָהֶם, שֹׁפְטִים, וְהָיָה יְהוָה עִם-הַשֹּׁפֵט, וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט:  כִּי-יִנָּחֵם יְהוָה מִנַּאֲקָתָם, מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם.
{יט} וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט, יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם, לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺת לָהֶם:  לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם, וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה. 
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 הבא »