עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
ליברלית, דמוקרטית, צמחונית, אוהבת את התנ"ך, את היהדות ואת מי ששומר עלינו מלמעלה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
פרשת השבוע  (41)
תורה  (41)
ארכיון
פרשת כי תישא
18/02/2019 19:25
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת כי תישא עמוסה הנחיות ואירועים. הבולט שבהם מכונה "חטא העגל".
משה עולה להר סיני לקבל את לוחות הברית. חישוב לא נכון של מספר הימים עד לחזרתו המתוכננת של משה רבנו הביאה את בני ישראל לידי המסקנה השגויה, שהוא איננו.

ספר שמות, פרק ל"ב:
{א} וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.

אהרון הכהן ניסה לעכב התהליך עד כמה שהצליח.
הוא ביקש מהעם לאסוף את נזמי הזהב מנשיהם וילדיהם, בתקווה שאף אחד לא ייוותר בקלות על הזהב שלו.
הוא התיך את הזהב בעצמו, בתקווה שיתעצל עד כמה שניתן ומשה יגיע לפני השלמת התהליך.
למרות כל זאת נוצר עגל הזהב.

ספר שמות, פרק ל"ב:
{ד} וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

ומה קורה עם משה בינתיים? הוא עדיין בראש הר סיני לומד תורה מפי הקדוש-ברוך-הוא, עד שתהליך הלימוד נפסק בפתאומיות.

ספר שמות, פרק ל"ב:
{ז} וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 
{י} וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל.  

הקדוש-ברוך-הוא מגלה למשה רבנו שהברית שזה לא מכבר נחתמה בינו לבין עם ישראל הופרה בצורה בוטה.
הוא מציע לו הצעה שיכולה לכאורה לשדרג אותו פלאים, השמדת עם ישראל ויצירת עם חדש מצאצאיו בלבד.
לא קשה לזכור שבני ישראל הם לא בדיוק מופת לעם כנוע וצייתן. נתקלנו בלא מעט מקרים של התנגדויות והתקהלויות על משה ואהרון.

ספר שמות, פרק י"ז:
{ד} וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי.

ספר במדבר, פרק ט"ז:
{ג} וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה.

על אף היחס הקשה שקיבל משה לעתים מעם ישראל, הוא אינו מתפתה להצעה ולא "מניח" לקדוש-ברוך-הוא כבקשתו, אלא מבקש ומתחנן בפניו למחול לבני ישראל.

ספר שמות, פרק ל"ב:
{יא} וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו; וַיֹּאמֶר, לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. 
{יב} לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ.
{יג} זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם.

כל האמצעים כשרים בקרב על סליחתו של האל, גם "מה יאמרו השכנים" וגם "אבל הבטחת".
משה מזכיר לקדוש-ברוך-הוא שרק לפני כמה חודשים הוא הוציאם ביד חזקה מארץ מצרים. מה יאמרו המצרים אם כעת הוא יכלה אותם? אולי... שהוא אינו החלטי? אולי... שהם הכעיסו אותו והוא מאס בהם? אולי... שאין ביכולתו להביאם לארץ?
וכמובן, ההבטחה הנצחית לאבות האומה, להרבות את זרעם ולהנחילם את הארץ המובטחת.

ספר שמות, פרק ל"ב:
{יד} וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.

התחנונים עזרו, הקדוש-ברוך-הוא שרחמיו אינם תמים סלח גם הפעם לעם ישראל.
יחד עם זאת, החוטאים נענשו, חלקם על ידי משה ושבט לוי (בו לא חטא אף אדם, לכן זכה בהמשך לשרת בקודש במקום הבכורות).

ספר שמות, פרק ל"ב:
{כז} וַיֹּאמֶר לָהֶם, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ, עַל-יְרֵכוֹ; עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר, בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ.
{כח} וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. 

חלקם נענשו על ידי הקדוש ברוך הוא.

ספר שמות, פרק ל"ב:
{לה} וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן.

גם אהרון עצמו נענש במיתת בניו נדב ואביהוא.

ספר ויקרא, פרק י':
{א} וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם.
{ב} וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה.

חלקנו ממשיך להיענש במרוצת הדורות, חטא העגל חל בי"ז תמוז, בתאריך בו בוטל קורבן התמיד בבית הראשון וכן הובקעה העיר בבית השני.

משה רבנו הוכיח שוב את היותו מנהיג חד פעמי, שמול עיניו עומדת תמיד טובתו של עם ישראל.
בהמשך הפרשה הוא זוכה להתגלות מיוחדת של הקדוש-ברוך-הוא.

ספר שמות, פרק ל"ג:
{יז} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה:  כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם.
{יח} וַיֹּאמַר:  הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ.
{יט} וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה, לְפָנֶיךָ; וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם.

במסגרת התגלות זו מקבל משה רבנו "נוסחת קסמים" לפנייה לקדוש-ברוך-הוא לבקשת מחילה, תפילה המכונה "י"ג המידות".
בשלב זה הקדוש-ברוך-הוא מסביר שהתפילה המיוחדת הזו תיענה בעת שהוא יחפוץ לרחם.

ספר שמות, פרק ל"ד:
{י} וַיֹּאמֶר, הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, נֶגֶד כָּל-עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת, אֲשֶׁר לֹא-נִבְרְאוּ בְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הַגּוֹיִם; וְרָאָה כָל-הָעָם אֲשֶׁר-אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת-מַעֲשֵׂה יְהוָה, כִּי-נוֹרָא הוּא, אֲשֶׁר אֲנִי, עֹשֶׂה עִמָּךְ.

במעמד ההתגלות מבטיח הקדוש-ברוך-הוא שתפילת י"ג המידות לעולם לא תשוב ריקם ותמיד תיענה. 
כך ניתן למצוא אותה בסדר הסליחות ובתפילות יום הכיפורים.
0 תגובות
פרשת תצוה
11/02/2019 19:56
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
לאחר סיום מלאכת הקמת המשכן מתבקש משה רבנו לחנוך את אהרון ובניו לכהונה.

ספר שמות, פרק כ"ח:
{א} וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְכַהֲנוֹ-לִי:  אַהֲרֹן--נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן.

הקידוש לכהונה מתבצע על ידי לבישת אוסף בגדים מיוחדים. הכהן הגדול לובש שמונה בגדים, בעוד שההדיוט (כל כהן שאינו הכהן הגדול) לובש ארבעה בלבד.

ספר שמות, פרק כ"ח:
{מא} וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ; וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת-יָדָם, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם--וְכִהֲנוּ לִי. 

בפרשת תצוה מפורטת רשימת הבגדים שיש להכין הן עבור הכהן הגדול והן עבור ההדיוטות.

ספר שמות, פרק כ"ח:
{ד} וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט; וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו--לְכַהֲנוֹ-לִי. 

האפוד הוא מן סינר שמכסה את פלג גופו התחתון של הכהן. לאפוד שתי רצועות העולות מצידו האחורי של הכהן, עוברות דרך כתפיו ומחוברות בחלקו הקדמי של הכהן לחושן. על כל אחת מרצועות האפוד משובצת אבן שוהם, עליה חרוטים שמות שבטי ישראל לפי סדר לידתם. על האבן האחת ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן, ונפתלי, ועל האבן השנייה גד, אשר, יששכר, זבולון, יוסף ובנימין.
החושן הוא מן תכשיט שהיה נתון כנגד ליבו של הכהן הגדול. בחושן שובצו אבנים כמספר שמות שבטי ישראל, לכל שבט הותאמה אבן ייחודית ושמו נחקק עליה. 
בתוך החושן היה נתון כתב שם המפורש, הלא הוא ה"אורים ותומים". אמצעי מיוחד זה שימש את בני ישראל להתייעצות ישירה עם הקדוש-ברוך-הוא, למשל אם לצאת למלחמה. אבני החושן היו מאירות באופן התואם את תשובתו של האל, ועל ידי רוח הקודש ידע הכהן לצרף את האותיות ולהבין את התשובה.
את כתונת המשבצות לבש הכהן הגדול על עורו וחגר אותה באמצעות האבנט.
על הכתונת לבש הכהן הגדול את המעיל וחגר אותו באמצעות האפוד.
את המצנפת חבש הכהן הגדול לראשו ומעליה קשר את ציץ הזהב, מן פס דק מזהב שהקיף את מצחו מאוזן לאוזן. גם ציץ הזהב נדרש להיות קשור על ראשו של הכהן הגדול בכל עת בה שרת בקודש.
מתחת לבגדים לבשו כלל הכהנים מכנסי בד.

ספר שמות, פרק כ"ח:
{מב} וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי-בָד, לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה; מִמָּתְנַיִם וְעַד-יְרֵכַיִם, יִהְיוּ. 

לבני אהרון הכהנים הוכנו, למעט המכנסיים, גם כתנות, אבנטים ומגבעות בלבד.

 ספר שמות, פרק כ"ח:
{מ} וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת, וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים; וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. 

הכהנים מחויבים ללבוש את כל הבגדים בעת שירותם. כהן שאינו לובש אחד או יותר מבגדי הכהונה עובר עבירה שדינה מוות, וכן עבודתו נפסלת.

 ספר שמות, פרק כ"ח:
{מג} וְהָיוּ עַל-אַהֲרֹן וְעַל-בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא-יִשְׂאוּ עָוֺן, וָמֵתוּ:  חֻקַּת עוֹלָם לוֹ, וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.

לאחר הציווי על הכנת פריטי הלבוש הייחודיים לכהנים מופיע פירוט של טקס חנוכת המשכן והכהנים.
משה מצווה להקריב קרבנות, להלביש את אהרון ובניו בבגדי הכהונה ולמשוח אותם בשמן המשחה הייחודי.

ספר שמות, פרק כ"ט:
{מג} וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנִקְדַּשׁ, בִּכְבֹדִי. 
{מד} וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ; וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ, לְכַהֵן לִי. 
{מה} וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים. 

מטרת הטקס היא הכשרת המשכן כבית ארצי לשכינת האל השמיימית, ובתוך כך מינוי הכהנים קבל עם ועדה לשירות בקודש באופן בלעדי.

מי שיעיין באופן מעמיק בפרק יגלה כי זו הפרשה היחידה מספר שמות ועד לסופה של התורה כולה בה לא נזכר שמו של משה.

ספר שמות, פרק ל"ב:
{לא} וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב. 
{לב} וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.

שוב מוכיח משה רבנו את היותו מנהיג חד פעמי. בני ישראל חטאו בעגל והוא מתחנן בפני הקדוש-ברוך-הוא למחול להם שם במחיר של השמטת שמו.
פרשת תצוה נקראת בכל שנה בשבוע בו חל יום פטירתו של משה רבנו.
0 תגובות
פרשת תרומה
05/02/2019 18:27
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת תרומה נפתחת בבקשתו של הקדוש-ברוך-הוא לאיסוף תרומות לטובת הקמת המשכן.

ספר שמות, פרק כ"ה:
{א} וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
{ב} דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.

לכאורה בקשה תמוהה, האם הקדוש-ברוך-הוא, שברא עולם ומלואו, זקוק לתרומתם של בני האדם?
התרומה אינה בעבור הקדוש-ברוך-הוא, היא אינה אמורה לספק מענה לצורך זה או אחר שיש לו. בני ישראל מוזמנים להרים תרומה לכבודו של הקדוש-ברוך-הוא, כאות לרצונם בהקמתו של משכן בקרבם, מקום ייעודי להשראת שכינתו השמיימית של האל בארץ.

על פי המדרש נאמרו כאן שלושה סוגי תרומות:
1) תרומת מחצית השקל לכל ראש וראש מבני ישראל ששימשה ליצירת אדני המקדש, בזכותה לכל אחד מבני ישראל יש חלק במבנה המשכן

ספר שמות, פרק ל"ח:
{כו} בֶּקַע, לַגֻּלְגֹּלֶת, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ--לְכֹל הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, לְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.
{כז} וַיְהִי, מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף, לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ, וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת:  מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר, כִּכָּר לָאָדֶן.

2) תרומה נוספת של מחצית השקל שניתנה מדי שנה בשנה בזמן שבית המקדש היה קיים, ושימשה לרכישת קרבנות ציבור

ספר במדבר, פרק א':
{ב} שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם.

3) תרומת המשכן, נדבת ליבו של כל אחד ואחד מהעם כרצונו ובהתאם ליכולתו, והיא שמפורטת בפרשת תרומה

ספר שמות, פרק כ"ה:
{ג} וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.
{ד} וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים.
{ה} וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. 
{ו} שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.
{ז} אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן.

בכל החומרים המפורטים כאן נעשה שימוש במלאכת המשכן ובהכנת בגדי הכהונה.

0 תגובות
פרשת משפטים
29/01/2019 21:01
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת משפטים כשמה כן היא, מביאה בפנינו אוסף של משפטים בעניינים יומיומיים, חלקם נותרו בתצורתם גם כיום, בעוד שחלקם היו מקובלים בעבר אך ניתן להסיק מהם לימינו אנו. עבדים ושפחות, שוורים שנוגחים ופוגעים, שמירת חפצים, השכרה, השאלה, נזיקין ופלילים, הפרשה מכסה נושאים רבים. 

ספר שמות, פרק כ"א:
{א} וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם.

בנוסף על עשרת הדיברות, גם דינים אלה נאמרו וניתנו בסיני, ומשה נדרש לשים אותם בפי עם ישראל. האם הכוונה לשינון ההלכות בלבד?
על פי המדרש אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה רבנו, לא די בכך שתשנה בפני בני ישראל את הפרקים מספר פעמים, עליהם להבין את הטעמים והפירושים של ההלכות. לכן נאמר "אשר תשים בפיהם", עליך לסדר ולהגיש בפני עם ישראל את הדינים והמשפטים מפורשים ומבוארים כסעודה המוגשת על שולחן הערוך ומוכן לאכילה. 

בהמשך הפרשה מתבשרים בני ישראל אודות מלאך הצפוי ללוותם בכניסתם אל המקום אשר הכין הקדוש-ברוך-הוא בעבורם.

ספר שמות, פרק כ"ג:
{כ} הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.

מהו אותו המקום?
מקריאה ראשונה נראה שהכוונה היא לארץ ישראל, אותה מתעתד הקדוש-ברוך-הוא להנחיל לעם ישראל.
על פי המדרש הכוונה לבית המקדש, והמקום שהוכן כבר מבעוד מועד הוא זה שמקומו מעלה ניכר כנגדו, שכסא הכבוד מכוון מולו, זהו בית המקדש של מעלה. מקרא זה הוא אחד מכמה מקראות המצביעים על ייחודיותו של מקום המקדש בהר הבית, המכוון מול בית המקדש של מעלה.
0 תגובות
פרשת יתרו
22/01/2019 16:00
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת יתרו פותחת בביקורו של יתרו חותן משה במחנה ישראל. בפעם האחרונה שמשה וחותנו התראו, משה ביקש את רשותו לצאת למצרים.

ספר שמות, פרק ד':
{יח} וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי אֲשֶׁר-בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם.

הפעם המפגש מתרחש לאחר שהבשורה אודות גאולת ישראל וקריעת ים סוף מגיעה עד מדין הרחוקה.

ספר שמות, פרק י"ח:
{א} וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.

יתרו מגיע, עם ציפורה אשת משה וילדיהם גרשום ואליעזר, אל מחנה ישראל במדבר. שם הוא פוגש שוב את משה, הפעם כמנהיג העליון של עם ישראל, בעל קשר ישיר לקדוש ברוך הוא, הוא המביא את דבר האל בפני מאות אלפי בני ישראל  והוא שמנהיג ושופט את כולם.

ספר שמות, פרק י"ח:
{ח} וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם, עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל:  אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יְהוָה.
{ט} וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ--עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל:  אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם.
{י} וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם.

יתרו נדהם לשמוע את סיפורי הניסים שאירעו לעם ישראל. הוא מבין שאין שום דבר טבעי בכך שעם המונה מאות אלפי עבדים יצליח להשתחרר במלואו מארץ מסוגרת שבראשה עומד השליט האכזר פרעה.
למחרת מפגש איחוד המשפחות המרגש יושב משה רבנו כמנהגו לשפוט את העם. קשה להעלות על הדעת כמה משפטים נדרש לשפוט בין אדם לחברו בעם המונה מאות אלפים. 

ספר שמות, פרק י"ח:
{יד} וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם--מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב. 

יתרו צופה במחזה ומציע למשה האצלת סמכויות, זו שמהווה את הבסיס למערכת המשפט הישראלית כפי שהיא מוכרת לנו כיום.

ספר שמות, פרק י"ח:
{כא} וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.
{כב} וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ.

יתרו מזמין את משה למנות שופטים על כל קבוצת אנשים באופן היררכי, שופטים לעשרות, חמישים, מאות ואלפי אנשים, כך שרק הדינים המורכבים ביותר יובאו אליו.
בהמשך הפרשה מתואר מעמד הר סיני, מפגש מיוחד וחד פעמי בין בני אדם לבורא עולם, בו נחתמת ברית חגיגית בין הצדדים עם ישראל לקדוש-ברוך-הוא.

ספר שמות, פרק י"ט: 
{ה} וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.
{ו} וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

עם ישראל מתחייב לשמור את פרטי הברית ובתמורה להיות העם הנבחר, בנו הבכור המועדף והמושגח של הקדוש-ברוך-הוא.
במעמד הברית אין שום אלמנט טבעי.

ספר שמות, פרק י"ט: 
{יח} וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה, בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד.
{יט} וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.  

הר אפוף עשן מסתורי, אש בוערת בקצהו וקול שופר חזק, שמרגע לרגע רק מתחזק.
גם בספר דברים מתואר המחזה באופן חריג לא פחות.

ספר דברים, פרק ד':
{יא} וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן, תַּחַת הָהָר; וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, עַד-לֵב הַשָּׁמַיִם--חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל.
{יב} וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:  קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל.

בני ישראל נחרדים ומבקשים ממשה לדבר אליהם במקום הקב"ה.

ספר שמות, פרק כ':
{יד} וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.
{טו} , וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן-נָמוּת.

על פי המסורת בני ישראל שמעו מפי הקדוש-ברוך-הוא את שני הדיברות הראשונים בלבד. שמונת הדיברות הבאים נמסרו להם על ידי משה רבנו בעזרתו של הקדוש-ברוך-הוא שחיזק את קולו כך שיישמע ע"י כולם.

ספר שמות, פרק כ':
{ב} אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.

"אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" מכיל את תמצית רמ"ח (248) מצוות עשה.
"לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי" מגלם בתוכו את שס"ה (365) מצוות לא-תעשה.
שני הדיברות הראשונים מכילים בתוכם למעשה את כל תרי"ג (613) המצוות, והם אלה שנאמרו לבני ישראל ישירות על ידי הקדוש-ברוך-הוא.

0 תגובות
פרשת בשלח
15/01/2019 21:50
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת בשלח מתחילה בנקודה בה הסתיימה פרשת השבוע הקודמת, בני ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה. פרעה מבין שבניגוד לסיכום המוקדם שכלל הליכה של שלושה ימים לזבוח לאל וחזרה לעבודת הפרך, בני ישראל אינם מתכננים לשוב ולהשתעבד לו.

ספר שמות, פרד י"ד:
{ה} וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ.

פרעה יוצא לרדוף אחרי העבדים הנמלטים, מבלי לקחת בחשבון את התרגיל הטקטי שהגה הקדוש-ברוך-הוא. בני ישראל חוזרים לאחור, לכיוון מצרים, באופן שגורם לפרעה להאמין שהם תועים בדרך.

ספר שמות, פרק י"ד: 
{ב} דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם:  לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם.
{ג} וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם, הַמִּדְבָּר.

בעל צפון הוא היחיד שנותר מאלילי מצרים, כל השאר הושחתו במסגרת מכת בכורות.

ספר שמות, פרק י"ב:
{יב} וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה.  

פרעה בולע את הפתיון ומשוכנע שכפי שאותו האליל שרד את מכת בכורות בשל חוזקו וגבורתו, כך גם הפעם הוא הצליח לעמוד מול הקדוש-ברוך-הוא שנלחם בעבור ישראל, והוא שיסייע לו במלחמה עם הקדוש-ברוך-הוא. הוא משכנע את עמו להצטרף אליו במרדף אחר העבדים, אך סופם המר ידוע ומוכר.

ספר שמות, פרק י"ד:
{כח} וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם:  לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד.
{כט} וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.
{ל} וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. 

הים נבקע עבור בני ישראל והם חצו אותו בבטחה לעברו השני. המצרים לעומת זאת טבעו כולם, באופן שבני ישראל זכו לראות את גופותיהם של המשעבדים האכזריים צפות ועולות מן הים.
התגובה של בני ישראל למחזה זה מכונה "שירת הים".

ספר שמות, פרק ט"ו:
{א} אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

בספר הזוהר מובאים דברי רבי שמעון, על פיהם בשעה שעמדו בני ישראל על שפת הים ואמרו שירה, נגלה הקדוש-ברוך-הוא בפניהם עם צבאו ופמליותיו, על מנת שידעו שמלכם הוא שעשה עבורם את כל הניסים והגבורות. ראתה שפחה על שפת הים מה שלא זכו לראות נביאי ישראל בדורות הבאים. החכמה העליונה אליה נחשפו השרתה בפיהם את רוח הקודש באופן שכולם הגו את בבת אחת את מילות השירה, באותו הקצב, דברי שירתם נשמעו כאילו יצאו כולם מפה אחד. אף העוברים שבמעי אימם אמרו את השירה.

יהי רצון שנזכה בקרוב לחזות בניסיו של הקדוש-ברוך-הוא ובבוא הגאולה השלמה.
0 תגובות
פרשת בוא
07/01/2019 18:46
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בפרשת בוא מובאות שלוש המכות האחרונות בסדרת עשר המכות שהביא הקדוש-ברוך-הוא על מצרים, ובשיאן מתרחש הרגע לו חיכינו, יציאת מצרים.

ספר שמות, פרק י':
{יד} וַיַּעַל הָאַרְבֶּה, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם:  כָּבֵד מְאֹד--לְפָנָיו לֹא-הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה-כֵּן.
{טו} וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.

הארבה היה כל כך כבד שמי שהביט החוצה היה עשוי לחשוב שחשוך בחוץ. המצרים זכו לפרומו לקראת המכה הבאה, מכת חושך.

ספר שמות, פרק י':
{כב} וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.
{כג} לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו--שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם. 

ע"פ המדרש החושך היה כ"כ עבה וסמיך שהיה אפשר למשש אותו. במשך שלושה ימים המצרים לא הצליחו לראות איש את אחיו, ואילו במשך שלושה ימים נוספים האפלה היתה כ"כ מוחלטת ומוחשית שמי שישב לא היה יכול לקום ומי שקם לא יכול היה לשבת. ומה עשו בני ישראל בשלושת הימים האחרונים? ביקרו בבתי המצרים וערכו רשימת מלאי של הכלים, הבגדים והתכשיטים שמצאו בבתיהם של שכניהם המצרים. כל זאת מבלי להיתקל במצרים עצמם, שכאמור לא יכלו לזוז.

ספר בראשית, פרק ט"ו:
{יג} וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. 
{יד} וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

הקדוש-ברוך-הוא מבטיח לאברהם אבינו, במעמד המכונה "ברית בין הבתרים", שלאחר שיעבוד בניו בארץ זרה הם יצאו ממנה ברכוש גדול. ואכן, רגע לפני שבני ישראל יוצאים ממצרים ההבטחה הזו מתממשת.

ספר שמות, פרק י"ב:
{לה} וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת.
{לו} וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם--וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם. 

כדי שפרעה באמת ישחרר את בני ישראל ממצרים, נדרשת המכה האולטימטיבית.

ספר שמות פרק י"ב:
{כ"ט} וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.
{ל} וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם:  כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת.
{לא} וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם. 

תארו לעצמם את הסיטואציה, מלך מצרים, שספג תשע מכות איומות במשך החודשים האחרונים מבלי להיכנע, מתעורר בבהלה באמצע הלילה, יוצא מארמונו ומתחיל לצעוק בפאניקה בקולי קולות "היכן משה? היכן אהרון?"

ספר שמות, פרק י"ב: 
{לג} וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ:  כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים.

פרעה ועמו שסירבו בתוקף לשחרר את עם העבדים שכבר שנים משרתים אותם בנאמנות כמעט שבועטים אותם החוצה.

ספר שמות, פרק י"ב: 
{מ} וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.
{מא} וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת יְהוָה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
{מב} לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה, שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.

פרק השעבוד מסתיים בקריאת מזל טוב, עם נולד.
0 תגובות
פרשת וארא
01/01/2019 19:11
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בפרשת וארא מפורטות שבע מכות מצרים הראשונות.
הקדוש-ברוך-הוא מצווה את משה ואהרון לפנות לפרעה בדרישה לשלח את בני ישראל. מי שיקרא בעיון את הפסוקים יגלה שיש כאן ספוילר של ממש לסוף הסיפור. 

ספר שמות, פרק ז':
{ב} אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.
{ג} וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
{ד} וְלֹא-יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בִּשְׁפָטִים, גְּדֹלִים.  

הקדוש-ברוך-הוא מבטיח למשה ואהרון שפרעה לא ישמע להם, שהוא יקשה את לב פרעה באופן שרק לאחר אותות ומופתים רבים בני ישראל יצאו ממצרים. כך מתחיל פרק המכות בעלילה. 
את שלוש המכות הראשונות מחולל דווקא אהרון.

ספר שמות, פרק ז':
{יט} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם עַל-נַהֲרֹתָם עַל-יְאֹרֵיהֶם וְעַל-אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל-מִקְוֵה מֵימֵיהֶם--וְיִהְיוּ-דָם; וְהָיָה דָם בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים. 
{כ} וַיַּעֲשׂוּ-כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה, וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו; וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר, לְדָם. 

הקדוש-ברוך-הוא מצווה על אהרון לנטות את היד האוחזת במטה על המים ובכך ניתן האות למכת הדם.

ספר שמות, פרק ח':
{א} וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן נְטֵה אֶת-יָדְךָ בְּמַטֶּךָ, עַל-הַנְּהָרֹת עַל-הַיְאֹרִים וְעַל-הָאֲגַמִּים; וְהַעַל אֶת-הַצְפַרְדְּעִים, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
{ב} וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ, עַל מֵימֵי מִצְרָיִם; וַתַּעַל, הַצְּפַרְדֵּעַ, וַתְּכַס, אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם. 

גם במכה השנייה מקבל משה את אותה ההנחיה ואהרון הוא זה שמביא את הצפרדעים על מצרים.

ספר שמות, פרק ח':
{יב} וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן, נְטֵה אֶת-מַטְּךָ וְהַךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ; וְהָיָה לְכִנִּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
{יג} וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:  כָּל-עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  

גם כשנדרש להביא את מכת הכינים אהרון הוא זה שמכה את עפר הארץ.
מדוע אהרון הוא שמכה את המים ואת העפר?

ספר שמות, פרק ב':
{ג} וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.

משה רבנו נולד בשעת גזירת פרעה להשליך את התינוקות הזכרים העבריים ליאור. אימו הניחה אותו בתיבה ביאור, משם נמשה כזכור על ידי בת פרעה. עד לאותו הרגע שמר היאור על התיבה בה הונח משה ולא הציף אותה.

ספר שמות, פרק ב':
{יא} וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. 
{יב} וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל.

בעת שיצא משה לסייר במצרים הוא פגש באיש מצרי מכה את אחד מאחיו העבריים. משה הרג את המצרי וטמן את גופתו בחול. העפר הסתיר את דבר הריגת המצרי ובכך הגן על משה רבנו.
הן היאור והן העפר סייעו למשה רבנו, ומכאן שכאשר הם לקו בשלוש המכות הראשונות, לא היה מן הראוי שמשה יכה אותם. לפיכך לקו דווקא ע"י אהרון.
הפרט הלכאורה שולי הזה מדגים לנו כמה חשוב שלא לגמול רעה למי שגמל לנו טובה.

בהמשך הפרשה מובאות מכות הערוב, הדבר, השחין והברד. שיא השיאים ממתין לנו בשבוע הבא.
0 תגובות
פרשת שמות
25/12/2018 19:54
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
פרשת שמות נפתחת בתזכורת לאירועי סוף ספר בראשית.

ספר שמות, פרק א':
{א} וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.

בני יעקב ירדו מצרימה, אז מנו שבעים נפש בלבד.
לאחר מות יוסף ואחיו המצרים ממררים את חייהם של בני ישראל.

ספר שמות, פרק א':
{יא} וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס.
{יג} וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ.
{יד} וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ.

כמאה ושלושים שנים לאחר רדת בני יעקב למצרים נולד מושיעם של בני ישראל, משה בן עמרם ויוכבד משבט לוי, הידוע בכינויו משה רבנו.

ספר שמות, פרק ב':
{ב} וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.

עקב גזירות פרעה, להשליך את הזכרים הנולדים לבני ישראל אל היאור, נאלצת יוכבד להטמין את בנה בגיל שלושה חודשים בתיבה ביאור. בת פרעה מוצאת את התיבה ובאקט של חמלה מאמצת אותו.

ספר בראשית, פרק ב':
{י} וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.

משה רבנו גדל בארמון המלוכה של פרעה. האם פרעה ידע שהוא מגדל תינוק עברי בארמונו? האם התנכל לו? 

כשמשה גדל הוא מבין לאיזה עם הוא שייך, וכשהוא יוצא מהארמון הוא אינו אדיש לסבל שעובר על אחיו.

ספר שמות, פרק ב':
{יא} וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.
{יב} וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל.
{יג} וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ.

משה אינו יכול לעמוד מן הצד לנוכח סיטואציה של דיכוי ופגיעה בזולת. הרגישות שלו עולה לו כמעט במוות. ברגע האחרון בורח משה למדין.

ספר שמות, פרק ב':
{יד} וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. 
{טו} וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.  

גם במדין מתגלה משה כאדם בעל חוש צדק מפותח ודאגה כנה לזולת.

ספר שמות, פרק ב':
{טז} וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן.
{יז} וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם.

הקדוש-ברוך-הוא מזהה במשה רבנו מנהיג, כזה שיכול וראוי להוציא את בניו משעבוד מצרים. מידת הענווה בה ניחן משה רבנו גורמת לו לסרב לקבלת התפקיד.

ספר שמות, פרק ג':
{יא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.

חוש הצדק, הדאגה הכנה לזולת, העוונה, כל אלה מבהירים לנו מהן תכונות האופי הנדרשות עבור מנהיג, והתגלמותן במשה רבנו מחדדת שאין ראוי ממנו.
0 תגובות
פרשת ויחי
17/12/2018 19:10
חיבת התורה
תורה, פרשת השבוע
בפרשת ויחי מובאים ימיו האחרונים של יעקב אבינו. שבע עשרה שנים נוספות זוכה יעקב לחיות עם משפחתו המאוחדת.

ספר בראשית, פרק מ"ז:
{כח} וַיְחִ֤י יַֽעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃ 

לפני מותו מברך יעקב את בניו, כל בן זוכה לברכה התואמת הן את אופיו והן את עתידו, אופי צאצאיו וחלקת הארץ אותה הוא עתיד לנחול.

עם מותו של יעקב אבינו מקיים יוסף את ההבטחה לאביו, לקבור אותו בארץ ישראל. יוסף עולה יחד עם אחיו ועם מכובדי מצרים לקבור את אביו במערת המכפלה.

ספר בראשית, פרק נ':
{ז} וַיַּ֥עַל יוֹסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתּ֜וֹ כָּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙ זִקְנֵ֣י בֵית֔וֹ וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃ 
{יג} וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַֽאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַֽחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃

כשחוזרים בניו של יעקב מצרימה נגלית צדיקותו הרבה של יוסף.

ספר בראשית, פרק נ':
{טו} וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ׃
{טז} וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר׃
{יז} כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּֽי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃
{יח} וַיֵּֽלְכוּ֙ גַּם־אֶחָ֔יו וַֽיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּֽוּ לְךָ֖ לַֽעֲבָדִֽים׃ 

אחיו של יוסף חוששים שכעת משמת אביהם יוסף יתנכל להם. הם הניחו שיוסף עוד זוכר בליבו את הרעה שעשו לו בעת שמכרו אותו לישמעאלים, ושמאחר שאביהם אינו בין החיים עוד ואין חשש לצערו, כעת יוכל יוסף לשלם להם כגמולם.
הם שולחים אל יוסף שליח (ע"פ המדרש היו אלה בני בלהה שהיו מקורבים אליו עוד מילדותם) ומוסרים לו שאביו ציווה עליו לפני מותו למחול לפשעיהם. כמובן שלא היו דברים מעולם, יעקב לעולם לא חשד ביוסף, היה ברור לו שהוא לא ישנא את אחיו.

ספר בראשית, פרק נ':
{יט} וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי׃
{כ} וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַֽחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃
{כא} וְעַתָּה֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אָֽנֹכִ֛י אֲכַלְכֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם וַיְנַחֵ֣ם אוֹתָ֔ם וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לִבָּֽם׃

יוסף מיד מרגיע את אחיו. הוא מסביר שאף אילו היה רוצה להרע להם לא יכול היה ללא הסכמתו של הקדוש-ברוך-הוא. בדיוק כפי שהם חשבו להרע לו במכירתו לעבד אך הקדוש-ברוך-הוא הפך זאת לטובה, באופן שהביא להצלת כל בני משפחתו מהרעב שפקד את הארץ.

לקראת סיום הפרשה, ולמעשה סיום ספר בראשית כולו, רגע לפני שיוסף הצדיק נפטר, הוא מוסר לבני ישראל מסר מאוד חשוב.

ספר בראשית, פרק נ':
{כד} וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אֶחָ֔יו אָֽנֹכִ֖י מֵ֑ת וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶֽעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛ע לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃
{כה} וַיַּשְׁבַּ֣ע יוֹסֵ֔ף אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַֽעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה׃

יוסף מביא בפני בני ישראל את בשורת הגאולה ומעביר להם את הנוסח המדויק בו ייעשה שימוש בעת שתגיע הגאולה "פקוד יפקוד". אנו ניתקל בביטוי זה בהמשך, הוא זה שישכנע את זקני ישראל שמשה רבנו אכן נשלח ע"י הקדוש-ברוך-הוא לגאול אותם מעבדות מצרים.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »